גור אריה: מתחילה סברה שמשה נענש על כך שהוא לא מל- וגם אם תמול עכשיו הוא לא ינצל, ואילו אחרי ש"וירף ממנו" הבינה שלא היה זה עונש על שלא מל אלא כדי שימול, וזהו "חתן דמים למולות".

רא"ם: בפעם הראשונה אמרה "חתן דמים" על המילה, אבל בפעם השניה מה שתרגם על המילה נלמד מ"למולות", ו"חתן דמים" מתפרש על עונש המיתה (-ולא כפי שפירש רש"י).

גור אריה: בתחילה אמרה ציפורה בדרך תפילה שהוא ינצל בזכות המילה, ואח"כ אמרה בדרך עונש- בגלל המילה הוא התחייב מיתה, ולכן בתחילה התפללה "חתן דמים אתה לי"- בזכות המילה ינתן חתני לנו, ואח"כ אמרה "חתן דמים למולות" (בלי 'אתה לי') כלומר שבלי המילה בודאי היה מת, ופרוש הפסוק- "חתן דמים" בזכות המילה ניצל, "למולות" שאלמלא המילה בודאי היה מת.