גור אריה: אחרי שדרשו בגמ' שם "כי יכרה איש"- אחד ולא שנים, (וכורה אחר כורה- האחרון חייב), שוב יש לומר שלכן פרטה התורה "כי יפתח...כי יכרה" ואין צורך בתרוץ שתירצה הגמ' לפני כן ללמדך שכורה די לו בכיסוי.

גור אריה: אם לא כך, למה כתוב "ולא יכסנו"?

גור אריה: אם חפר ברשותו, יטען בעל הבור 'תורך ברשותי מאי בעי'?! ¹

גור אריה: ¹ אלמלא הדרשה של 'שור שור משבת" הייתי לומד את המקרא כפשוטו- דוקא שור וחמור, ומ"כסף ישיב" הייתי דורש דרשה אחרת. לכן כתב רש"י ש'שור' משמע כל דבר כמו בשבת, ולכן יש לדרוש כך את היתור של "כסף ישיב".

תוספות (בבא קמא דף י א, ד"ה שהשור): הפסוק דיבר על שור ועליו נאמר "והמת יהיה לו", אבל באדם לא נאמר דין זה. ועוד- הפסוק נצרך לעבד כנעני של ישראל שנפל לבור, והוא מותר בהנאה. ¹

רא"ם: אם כך, הייתי פוטר באדם אבל מחייב בשור פסולי המוקדשין שנפדה שאמנם נבלתו אסורה אבל יש במינו מי שהמת שלו [-שאר שוורים שהם חולין ונבלתם מותרת] ² , ולכן כתבה תורה "שור" למעט אדם, "והמת יהיה לו" למעט פסולי המוקדשין.

גור אריה: "והמת יהיה לו" לניזק, ואם האדם בעצמו הניזק, הרי הוא עצמו שלו אף על פי שהוא אסור בהנאה. ³