[1] וכתבו התוס' (בד"ה הוא) זה דוקא לאחר שחיטה, אבל קודם לכן איתא במעילה (דף יב:) שיש מעילה בדם.

[2] והשני כתובים הם: תרומת הדשן ובגדי כהונה, ואליבא דר' דוסא הם: תרומת הדשן ועגלה ערופה. ואפי' למ"ד בעלמא דב' כתובים הבאים כאחד מלמדים, כאן אין מלמדים, משום שיש כאן בתרומת הדשן ועגלה ערופה מיעוטים - לומר שדוקא בהם הדין כן ולא בדבר אחר, בתרומת הדשן כתוב "ושמוֹ" - (ו' אחרונה מיותרת), ללמד שבו יש דין גניזה ולא בשאר דברים שהם מותרים בהנאה, וכן בעגלה ערופה כתוב "הערופה" - (ה' ראשונה יתירה) ללמד דדוקא בה יש דין גניזה ולא בדבר אחר.

[3] בגמ' (לקמן קכא.) מבואר שהוא "בשר שפלטתו סכין" - דהיינו כשפשט את העור נטתה הסכין וחתכה קצת מבשר הבהמה עם העור. ושם בגמ' אמר ר' יוחנן עוד פירוש מה הוא אלל, ור"ל פליג עליו.

[4] ות"ק פליג וס"ל שבכל ענין אין "האלל" מטמא טומאת נבלות.