PAST DEDICATION
BAVA KAMA 33-35 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the ninth Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

בבא קמא דף לה.

במה נחלקו ר' אבהו ור' יוחנן בפירוש המשנה?

כיצד מעמידים את המשנה מה הטעם שפטור מתשלומים
לר' אבהו:
חובל ומבעיר חייב [1]
"הוא דומיא דשורו" - כמו ששורו אינו צריך גם הוא לא דכל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר - ונידון בנפשו
לר' יוחנן: כל המקלקלין פטורין גם חובל ומבעיר "שורו דומיא דידיה" - כמו שהוא צריך גם שורו צריך דמיירי בכה"ג שיש תיקון במעשה החובל והמבעיר
לרבא אליבא דר' יוחנן "הוא דומיא דשורו" וכו' בכל ענין יש קים ליה וכו' [2]

בבא קמא דף לה:

מה דין בשור שהיה רודף אחר חברו והוזק הנדרדף,
המזיק אומר בסלע לקה, והניזק אומר ששור המזיק דחפו והזיקו?

כשהניזק תובע בברי כשהניזק תובע בשמא
לרבנן המוציא מחברו עליו הראיה
לסומכוס ממון המוטל בספק ויחלוקו [3] המוציא מחברו עליו הראיה

אליבא דרבה בר נתן, טענו בחטים והודה לו בשעורים באופנים דלהלן מה הדין?

הנתבע עונה בברי הנתבע עונה בשמא
התובע טוען בברי [4] פטור מכלום פטור מכלום
התובע טוען בשמא חייב שעורים פטור מכלום

-------------------------------------------------

[1] אפי' אם הוא בדרך של קלקול גמור. ובזה פליג על ר' יוחנן דס"ל שכל המקלקלין פטורין אפי' בחובל ומבעיר, והמשנה שפטרה את האדם המבעיר בשבת משום ש"קם ליה בדרבה מיניה" - מיירי בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו, שאינו מקלקל אלא מתקן.

[2] רבא מעמיד את המשנה באמת בכה"ג שפטור ממיתה - וכדברי ר' יוחנן שכל המקלקלין פטורים, ובכל אופן יש לו דין של קם ליה בדרבה מיניה, דכמו שמצינו גבי חייבי מיתות שוגגים גזה"כ שאף שבפועל הוא פטור ממיתה בכל אופן פטור גם מתשלומים משום "קם ליה" וכו', כך גם חובל ומבעיר אף שהוא בדרך קלקול וכל המקלקלין פטורין, מ"מ כיון שהוא מלאכה ששייך בה חיוב מיתה (בכה"ג שהוא היה מתקן - והיה עושה כן במזיד), לכן פטור מתשלומים משום "קם ליה" וכו'.

[3] ודייק ר' חייא בר אבא שהמשנה שלנו חולקת בזה על סומכוס, והוא מעמיד את דברי המשנה בניזק ברי והמזיק שאומר "לא כי" ג"כ ברי. אכן רב פפא בהמשך הסוגיא הוכרח להעמיד את משנתנו בברי ושמא, ומבאר שאה"נ שמדובר שהניזק תובע בברי, מ"מ המזיק טוען שמא - שגם בזה לפי סומכוס יחלוקו משום שהתובע הוא ברי. ולשון "לא כי" שאומר המזיק הוא לאו בדוקא שברור לו כן, אלא שכוונתו דשמא לא היה כן. וכמבואר בתוד"ה רישא, דכיון שיתכן שגם מיירי באופן של ברי וברי נקט הכי.

[4] סובר רבה בר נתן, שבכל גוונא שהתובע טוען ברי שחייבים לו דוקא חטים, ועל טענה זו אינו נאמן כי הנתבע כופר בכל ואומר שלא חייב לו חטים כלל, אינו יכול לקבל את השעורים שמודה בהם הנתבע דהרי התובע מודה שהנתבע לא חייב לו שעורים - ונמצא שמוחל לו, ולכן בין אם הנתבע ברי ובין אם הנתבע שמא - פטור מלתת לו כלום.

עוד חומר לימוד על הדף