BAVA KAMA 34 (28 Sivan) - dedicated to the memory of Hagaon Rav Yisroel Zev (ben Rav Avrohom Tzvi) Gustman, ZT'L, Rosh Yeshiva of "Yeshivas Netzach Yisrael-Ramailes" (in Vilna, Brooklyn, and then Yerushalayim), author of "Kuntresei Shi'urim," and renowned Dayan in pre-war and post-war Vilna, on the day of his Yahrzeit. Dedicated by his Talmidim Harav Eliezer Stern of Brooklyn NY, and Rabbis Mordecai Kornfeld, Avraham Feldman, Yechiel Wachtel, and Michoel Starr of Yerushalayim, who merited to learn from Rav Gustman in Yerushalayim.
PAST DEDICATION
BAVA KAMA 33-35 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the ninth Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

בבא קמא דף לד.

שור תם שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו חמשים זוז, מה הדין באופנים דלהלן?

שבח פחת
נשתנה שור הניזק חצי נזק כשעת הנזק [1] חצי נזק כשעת העמדה בדין [2]
נשתנה שור המזיק חצי נזק משויו בשעת הנזק [3] חצי נזק משויו בשעת עמדה בדין [4]

נבילה שנשתנתה משעת הנזק עד שעת עמדה בדין, מה הדין?

פחת נבילה שבח נבילה
לר' מאיר על הניזק כולו דניזק
לר' יהודה על הניזק חצי לניזק וחצי למזיק [5]

בבא קמא דף לד:

כל המקלקלים פטורים, מה הדין בחובל ומבעיר? [תוד"ה חובל].

בחובל ומבעיר שלא לצורך בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו
לרבינו שמואל [6] לתוס'
לר' אבהו
אליבא דר' שמעון [7]: חייב
אליבא דר' יהודה [8]: פטור
אליבא דר' שמעון: חייב
אליבא דר' יהודה: פטור
חייב
לר' יוחנן פטור אפי' אליבא דר"ש [9] חייב

-------------------------------------------------

[1] כלומר, אף שאלמלא הנזק היה משביח יותר. וכגון: שהיה הניזק שוה מאתים ושבח ועמד על ת' זוז, ואלמלא הנגיחה היה עומד על ת"ת זוז, לא אמרינן שישלם חצי נזק מכל מה שהופסד שלא שבח כל כך, אלא משלם חצי נזק רק כשעת הנזק, וכאן שהיה הנזק חמשים זוז משלם עשרים וחמש.

[2] כגון שכחש יותר מחמת החבלה, שאז משלם חצי נזק כשעת עמדה בדין, וכגון: שבשעת החבלה הפסיד חמשים זוז ואח"כ הופחת מחמת החבלה מאה זוז, צריך לשלם חצי נזק של חמשים זוז כשעת עמדה בדין.

[3] ובמקרה הנ"ל שהיה הנזק חמשים נותן לו עשרים וחמש, ולא יכול לטעון הניזק שיש לו שותפות בשמינית השור, ואם היה שוה מאתים ונעשה שוה ארבע מאות יתן לו חמשים שזה עתה שמינית השור. ומקשה הגמ', דזה כר' ישמעאל שהוא רק בע"ח ולא שותף עמו (ומהסיפא משמע שהוי כר"ע). ולכן מתרצת הגמ' שמיירי שפיטמו.

[4] ובמקרה הנ"ל שהיה חייב לו שמינית השור, אם הוכחש המזיק - שתבחילה היה שוה מאתים ועכשיו שוה מאה, נותן לו שתים עשרה וחצי זוז, דהיינו שמינית משווי השור בשעת עמדה בדין.

[5] דהרי ר' יהודה דורש את הפסוק (שמות כא:לה) "וגם את המת יחצון" - שהמזיק נוטל חלק מהנבילה.

[6] פירש רבינו שמואל דר' אבהו סבר כר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב, ור' יוחנן סבר לה כר' יהודה דאמר מקלקל שלא לצורך תיקון גם בחבורה והעברה פטור. והקשו תוס', דאם גם ר' יוחנן מודה שאליבא דר"ש חייב, למה אמר לו "פוק תני לברא".

[7] ר"ש ס"ל מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה, וא"כ אין לך חובל ומבעיר שאינו מקלקל דאפי' מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל עצים, והגם שמתקן אצל דבר אחר - לר"ש לא חשיב דהוא מלאכה שאצל"ג, ומדאיצטריך קרא להתיר מילה - ש"מ הא בעלמא חובל חייב, ומדאיצטריך קרא לאסור הבערת בת כהן - ש"מ מבעיר בעלמא חייב, ועל כרחך דגזה"כ לחייב בחובל ומבעיר הגם שהם מקלקלים גמורים. אכן הוכיחו התוס' מסנהדרין (דף פד:) שגם בחובל ומבעיר בעינן מלאכה שצריכה לגופה אליבא דר"ש, ומוקמי לה באיסורי הנאה שצריך לבערם. ועוד פירשו, שבחובל ומבעיר חשיב מלאכה הצריכה לגופה, דהא צריך לנטילת נשמה כדי לתת הדם לכלבו, וכן צריך להבערה כדי לעשות אפר כמו מבעיר כדי לבשל קדרה. אבל חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה, הגומא נעשית מאליה ואין נהנה ממנה כלום.

[8] דס"ל בעלמא מלאכה שאצל"ג חייב עליה, ולכך י"ל דאה"נ כל מקלקל פטור מלבד מקלקל לצורך כגון בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו, והגם שהוא מלאכה שאצל"ג - דהרי ההנאה שנהנה היא לדבר אחר ואין צריך את גוף החבלה וגוף ההבעה, בכל אופן חייב.

[9] ס"ל דגם אליבא דר"ש בעינן תיקון קצת, דגם מהראיות שהביא ר"ש ממילה והבערת בת כהן יש תיקון קצת והוא שעושה זאת לצורך מצוה. ור' יהודה ס"ל שצורך מצוה אינו תיקון, וכן בחובל וצריך לכלבו או צריך לאפרו אינו תיקון, דאין דרך לחבול באדם כדי לתת מדמו לכלב, וכן לשרוף גדיש בשביל אפר למכה. אמנם ס"ל שמילה הוא תיקון גמור, והוא כמו מתקן כלי. וכן בישול פתילה לצורך הבערת בת כהן הוא תיקון גמור כמו בישול סממנים, ולא דמי לסתם חובל ומבעיר - שהוא קלקול. ור"ת מפרש, שהטעם שר' יהודה ס"ל שאינו תיקון אפי' בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו, משום דאין התיקון בא בשעת הקלקול אלא אח"כ.

עוד חומר לימוד על הדף