בבא קמא דף ג.

מהיכן יודעים גבי שן ורגל בין מכליא קרנא ובין בלא מכליא קרנא שהם בכלל הפסוק
(שמות כב:ד) "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם"?

מכליא קרנא, וכן אם שלחה דלא מכליא קרנא דאזלה ממילא
ברגל דכתיב "וְשִׁלַּח" -
ואין במה להעמידו אלא ברגל
אין לשון הפסוק
מורה חילוק בזה
דומיא דשן -
שהוקשה לה בפסוק [1]
בשן דכתיב " וּבִעֵר" -
ואין במה להעמידו אלא בשן
דומיא דרגל -
שהוקשה לה בפסוק [2]
אין לשון הפסוק
מורה חילוק בזה

אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים והזיקו, תודלה דאיזה אב הם?

שהפקירם שלא הפקירם
לרב תולדה דבור [3] תולדה דשור [4]
לשמואל תולדה דבור תולדה דבור [5]

בבא קמא דף ג:

בהמה שהלכה והתיזה צרורות בדרך הילוכה והזיקו את הכלים, מה הדין בדלהלן?

כמה משלם מגופו או מעליה מה דינו ברה"ר
לרבא חצי נזק איבעיא פטור - דהוי תולדה דרגל
לרב פפא חצי נזק מהעליה - דהוי תולדה דרגל פטור - דהוי תולדה דרגל

מה ביאור האבות דלהלן הנזכרים במשנה?

שור מבעה
לרב קרן, שן, רגל אדם
לשמואל קרן [6] (למסקנא רגל) שן

-------------------------------------------------

[1] פי', דהנה דוקא גבי רגל שכתוב לשון "ושילח" יש סברא לחשוב שאין חייב על רגל רק אם משלחה בעצמו, אבל אם הלכה מעצמה לא, אולם גבי שן כיון שכתוב "וביער" אין סברא לחלק בזה ומשמע שבכל ענין חייב גם בלא פסוק מיוחד. ואחר שיודעים זאת בשן לומדים בהיקש לרגל הכתובה אצלה.

[2] דהנה דוקא גבי שן שכתוב לשון "וביער" יש סברא לחשוב שאין חייב על שן רק אם מכליא קרנא - שעושה מעשה ביעור, אולם גבי רגל כיון שכתוב "ושילח" משמע שחייב בכל ענין בין מכליא קרנא ובין לא, ולא צריך פסוק מיוחד לזה. ואחר שיודעים זאת ברגל לומדים בהיקש לשן הכתובה אצלה.

[3] כמו שמצינו בחופר בור ברה"ר דהגם שאין הבור שלו בכל אופן חייב עליו משום שכרה אותו, אף כל תקלה שהפקירה חייב עליה מדין בור.

[4] דכמו ששור הוא ממונו של אדם ומזיק - אף כל ממון של אדם והזיק חייב עליו.

[5] ס"ל שכל התקלות למדנו מבור, בין שהפקירם ובין שלא הפקירם, דכין שנעשה ע"י שבא מישהו ונתקל בדבר (ולא להיפך כמו בשור שהשור הולך ומזיק) - הוי תולדה דבור אפי' שלא הפקירם.

[6] לקמן (דף ד.) הגמ' מקשה על זה מה עם קרן, ומסיקה שאה"נ ששור הוא רגל, ולא מדבר על קרן שאינה מועדת מתחילתה.

עוד חומר לימוד על הדף