BEITZAH 22 - dedicated by Rabbi Kornfeld's father in memory of his aunt, Malka Gitel bas Reb Yakov Mordechai (Malvina Marmorstein), who, after the Holocaust, took him into her home and raised him as if he was her own child. Her Yahrzeit is 20 Nisan.

ביצה דף כב. א

האם יכול להטמין חמין משבת ליו"ט באופנים דלהלן לבית שמאי?

בהניח עירוב תבשילין בלא הניח עירוב תבשילין בהניח לתבשיל ולא לחמין
לרב הונא מותר אסור -----
לרבא אסור - דמוכחא מלתא [1] אסור אסור
לאביי מותר אסור אסור - ואליבא דחנניא

מנורה של חוליות שנפלה ונתפרקה האם זוקפים אותה ומחברים חוליותיה? [תוד"ה ובית].

ביו"ט בשבת
לבית שמאי אין זוקפין - דיש בנין וסתירה בכלים
לבית הלל זוקפין - דאין בנין בכלים לתי' א' בתוס': אין זוקפין
לתי' ב' בתוס': אם רק להקימה מותר [2]

האם מותר לכחול את העין (שלא במקום סכנה) מיהודי או מנכרי?

ביו"ט ביו"ט שני בשבת
מישראל [3] אסור לאמימר: מותר
לרבא: אסור
אסור
מנכרי מותר מותר מותר

ביצה דף כב: א

האם מותר לטאטא בין המטות (היינו המקום שאוכלים שם) ביו"ט?

אליבא דרבן גמליאל אליבא דחכמים
למשנתנו מותר אסור
לר' אליער בר צדוק אסור [4] אסור

ביצה דף כב: א

האם מותר לעשות מוגמר (דהיינו להניח בשמים על גבי גחלים) ביו"ט?

בשביל לגמר בגדים בשביל ריח טוב בבית
להו"א דרב אסי לרבן גמליאל: מותר
לחכמים: אסור
לכו"ע מותר
למסקנא דרב אסי לכו"ע אסור לרבן גמליאל: מותר [5]
לחכמים: אסור

האם מותר לעשן פירות באופנים דלהלן?

על גבי גחלת על גבי חרס
לרב יהודה אסור - מפני שמכבה [6] מותר - מפני שאינו מכבה [7]
לרבה אסור - מפני שמכבה אסור - דמוליד ריח בחרס

-------------------------------------------------

[1] כלומר שהטמנתו מוכחת עליו שאינו צריך את זה ליו"ט אלא לשבת - ולכן לא מהני העירוב.

[2] בתירוץ השני מעמידים תוס' את סוגיין שהתירה אליבא דב"ה - שלא מיירי במנורה שכולה של חוליות ומפרקין אותה אברים אברים (שזה באמת אסור בין בשבת ובין יו"ט לכו"ע), אלא מיירי באופן שאין חסר אלא רק להקימה קצת ואינה בעלת אברים - אלא כולה מחוברת.

[3] מבואר בגמ' שכל הנידון הוא שלא כדעת ר' יהודה דס"ל "לכם" - לכל צרכיכם.

[4] וסובר שלא היו מכבדים בבית רבן גמליאל אלא היו מכבדין מעיו"ט, ושוב היו פורסין סדינים, ולמחרת כשהיו נכנסים אורחים היו מוציאים את הסדינים.

[5] והיינו לתנא דמשנתנו בדעת רבן גמליאל, אכן לר' אלעזר בר' צדוק ס"ל שלא התיר רבן גמליאל להניח אפי' בשביל ריח על גבי גחלים, אלא מביאים כלי ברזל שיש בתוכו חלל ולמעלה יש בו נקבים נקבים - ובתוכו יש מוגמר, ונותנים את הכלי הזה על גבי גחלים מעיו"ט, וסוגרים את נקביו, וביו"ט כשבאים אורחים היו מוציאים את סתימת הנקבים והיה יוצא הריח והבית מתגמר מאליו.

[6] וביאר רב הונא מה שלא אמר מפני שמבעיר, משום שתחילתו מכבה וסופו מבעיר ולכן נקט את תחילת הדבר.

[7] דאין הבשמים נוגעים בגחלים ולא מכבים אותם. ואף שלבסוף הבשמים עצמם נבערים מהחום, לא חיישינן, דהבערה זו היא בשינוי וכלאחר יד ואין בה איסור דאורייתא, כן פירש"י. ותוס' (לקמן דף כג. ד"ה על) פירשו, דכן הוי הבערה כדרכה ומ"מ מותר דגם הבערה שלא לצורך שרי לעשותה ביו"ט. אח"כ צידדו תוס' בזה, והסיקו דכן חשיב לצורך דאם היו עשירים היו צריכים לכך.

עוד חומר לימוד על הדף