ביצה דף ז. א

ביצה שיצאה רובה ממעי התרנגולת בעיו"ט וחזרה, ושוב נולדה לגמרי ביו"ט, מה דינה?

אליבא דר' יוחנן אליבא דרב
ללישנא קמא מותרת
לאיכא דאמרי מותרת אסורה [1]

השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים כדלהלן, האם מותר לאוכלן עם חלב? [שיטת רש"י].

כשעדיין מעורות בגידין -
שנוצר רק החלמון הצהוב
כשאין מעורות בגידין -
שנוצר גם החלבון הלבן
לתנא קמא מותרת מותרת
לר' יעקב אסורה מותרת

האוכל מנבלת עוף טהור את החלקים דלהלן, מה דינו?

ללישנא קמא -
מהשלל של הביצים [2]
לאיכא דאמרי -
מהאשכול של הביצים [3]
לרב
יוסף
אליבא דר' יעקב טמא טמא
אליבא דחכמים טהור טהור
לאביי טהור לכו"ע [4] טמא לכו"ע [5]

בדק בקִנה דרנגולת מעיו"ט (בין השמשות), ולמחר השכים קודם היום ומצא ביצה מה הדין?

בלא בדק יפה בבדק יפה
בנולדת מזכר - דיש שם זכר [6] מותרת מותרת - דאמרינן שיצאה רובה וחזרה [7]
בספנא מארעא - כשאין שם זכר מותרת [8] אסורה [9]

ביצה דף ז: א

מה הוא שיעור חמץ ושאור לדינים דלהלן?

לחייב כרת האוכלו לעבור בלאו ד"בל יראה"
לבית שמאי בכזית שאור בכזית וחמץ בככותבת [10]
לבית הלל בכזית בכזית

האם מותר לשחוט חיה או עוף ביו"ט הצריכים כיסוי הדם היכא שאין לו עפר מוכן מבעו"י?

כשיש עפר למטה כשאין עפר למטה
לבית שמאי מותר - וישחוט יחפור ויכסה לרבה: אסור [11]
לרב יוסף: מותר - ויחפור ישחוט ויכסה [12]
לבית הלל אסור לשחוט [13]

-------------------------------------------------

[1] האיכא דאמרי מפרשים את מה שאמר רב "ביצה אם יציאתה נגמרה" - שבא לאפוקי מר' יוחנן ולומר שאם יצאה רובה עדיין לא נגמרה אלא רק אם יצאה כולה.

[2] היינו מהביצים המעורות בגידים שבתוך מעי התרנגולת.

[3] רב יוסף הבין שהכוונה על הביצים התלויים באשכול, ואילו אביי הבין שהכוונה לבשר עצמו שדומה לאשכול שהוא המגדל את הביצים, וכדלהלן.

[4] ענה אביי לרב יוסף דמה שאמרה סתמא דברייתא "מן השלל של ביצים - טהור" הוא אליבא דכו"ע וגם רב יעקב מודה בזה, דכל מה שאמר ר' יעקב שביצים המעורות בגידים דינם כבשר הוא רק לענין איסור אכילה בחלב - ומשום גזירת חכמים (דמה"ת ודאי מותר), אבל לענין טומאה אין לנו לגזור ולהרבות טומאה ולהפסיד טהרות חינם.

[5] ענה אביי לרב יוסף, דמה שאמרה סתמא דברייתא "מן האשכול של ביצים - טמא" הוא אליבא דכו"ע וגם חכמים מודים בזה ולא מיירי על מה שתלוי באשכול (דהיינו על הביצים) אלא על האשכול גופיה.

[6] ביצה הנולדת מזכר - ודאי נולדת ביום, כשם שתשמישה ביום. ותרנגולת השומעת את קול התרנגול לא ספנא מארעא.

[7] דכיון שודאי שלא נולדת בלילה ודאי נולדה אתמול ולא ראה אותה, ואם בדק יפה שמא נעשה כר' יוחנן שיצאה רובה וחזרה.

[8] והגם שהוא ספק - וביצה הוא דבר שיש לו מתירים (דיכול לאוכלה למחר), ביארו התוס' (בד"ה כי) דמ"מ גם שכשהיא ספנא מארעא שכיח יותר שיולדת ביום מבלילה.

[9] דלא תלינן לומר שיצאה רובה וחזר דהוא דבר רחוק, ולכן תלינן שנולדה בלילה אף שגם בספנא מארעא לרוב היא נולדת ביום.

[10] פירש"י דשיעור זה הוא מהלכה למשה מסיני, והקשו תוס' (בד"ה לומר) א"כ קרא למה לי. ולכן פירשו, דכיון שלמדנו מהפסוק ששיעורו של חמץ אינו כשיעורו של שאור, אנחנו מעמידים זאת כשיעור שמצאנו ביוה"כ - ובככותבת.

[11] דכל ההיתר לבית שמאי לחפור הוא רק אחרי שכבר שחט, אבל לחפור קודם בשביל צורך השחיטה - דהיינו שיהיה לו לתת עפר למטה, אסור, דיש לנו לחוש שמא ימלך מלשחוט ונמצא שחפר בחינם.

[12] ומה שמקדים לחפור לשחיטה הוא מכיון שהשוחט צריך ליתן עפר למטה. ואין לנו לחשוש שמא אחר שיחפור ימלך ולא ישחט, דאם נחוש לזה נמנע אותו משמחת יו"ט.

[13] אלא א"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום. ואם שחט בדיעבד, יחפור בדקר ויכסה, והוא שהיה לו דקר נעוץ מבעוד יום והיה עפר תיחוח שאינו עושה כתישה. והגם שעושה גומא, הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שפטור עליה. והקשו התוס' (ד"ה ואינו) דעכ"פ אסור מדרבנן, ותירצו שמשום שמחת יו"ט התירו.

עוד חומר לימוד על הדף