בבא בתרא דף קע"ב ע"א

סופרים הכותבים שטרות דלהלן, וכבר עבר זמן המעשה, איזה זמן יכתבו?

שטרי הקנאה [1] שטרי הלואה באחריות [2]
כשיודעים את יום ההקנאה יום ההקנאה רשב"ם: יום שעומד בו
רבינו חננאל: יום ההקנאה [3]
כשלא יודעים יום שעומד בו יום שעומד בו

שטרות דלהלן אסרו חכמים להחליפם, משום ניחותא דמלוה ולוה, מה היא הניחותא?

ניחותא דמלוה ניחותא דלווה
להחליף שטר גדול לשני קטנים שיטצרך הלווה שובר שיצטרך המלוה להשבע
להחליף שני קטנים לשטר גדול שלא יצטרך להשבע שלא יצטרך שובר

בבא בתרא דף קע"ב ע"ב

שטר שהיה כתוב בו אני ראובן בן יעקב לוויתי ממך מנה, האם גובה בו זה המוציאו?
[תד"ה מינך].

לרב הונא לרבה לאביי
לרשב"ם אינו גובה גובה אינו גובה
לתוס' מסתפק [4] גובה אינו גובה

בבא בתרא דף קע"ב ע"ב

אמר רב הונא ממך אפי' מריש גלותא, מה ביאורו בקצרה? [תד"ה מינך, אבל].

הביאור
לרשב"ם ד"ה אמר שמא אדם אחר הִלוה ונפל לו ואתה מצאתו, ולא גובה.
לר"י בתד"ה מינך בתיבת ממך אין שום משמעות, דאין מוכיח מתוכו ופסול, או לא.
לר"י בתד"ה אבל ממך משמע מי שמוציא את השטר ואפי' שלא הוא קבלו, או לא.

האם חיישינן לנפילה ושמצאו אחר?

לנפילה דחד [5] לנפילה דרבים
לאביי לא חיישינן חיישינן
לרבה לא חיישינן לא חיישינן

-------------------------------------------------

[1] כגון שטרי מתנה שאין בהם אחריות, ושטרי מכר אף שיש בהם אחריות, מ"מ העדים מוציאים כבר את הקול, ולכן דינו לטרוף ללקוחות בשעת מכירה, ולכך תלוי אם יודעים את יום ההקנאה.

[2] בזה בכל מקרה כותבים ליום שעומד בו, דאל"כ הוי מוקדם ופסול, דהיות שהשטר יוצר את השעבוד, אם נכתוב בו זמן קודם שהוא נעשה נפסיד לקוחות חינם, וזו שיטת רשב"ם.

[3] הרשב"ם בסד"ה להנך הביא, שאמנם ר"ח פירש אחרת מדבריו, וס"ל שרק בשטרי גיטין יש להקפיד לכתוב דוקא את היום שעומד בו, וצריכים לכתוב ולחתום באותו יום, אולם בשאר שטרות כותב את יום ההקנאה אף שהשטר וחתימתו נעשו ביום אחר. ועי' ברא"ש סי' ל"א שפירש שיטה זו, דאף שמי שלווה בצינעה לווה, מ"מ כיון שבעין יפה שיעבד יש קול לקנין.

[4] כן נראה הבנת המהרש"ל בתוס', ולכך הגיה בסוף התוס' אחר שאמרו שמינך לא חשוב משמעות והוי הבל, להוסיף תיבות: או לא. ועי' בתוס' רא"ש שבשטמ"ק. ולקמן בתד"ה אבל פירשו עוד פירוש, וגם כתבו שרב הונא שאל וכו'.

[5] כגון יוסף בן שמעון המוציא שטר חוב על ראובן, וטוען ראובן שחייב ליוסף בן שמעון אחר ולא לו ושנפל מאותו אחר ואתה מצאתו, ואמרינן שלא חיישינן לנפילה כזו, ר"ל לומר שנפל מאותו יוסף בן שמעון ושבדיוק יוסף בן שמעון אחר ימצאנו, כן פירש רשב"ם. ובתד"ה לנפילה פירשו, שכיון שאנו מדברים על איש מסויים לזה לא חיישינן לומר שמא נפל ממנו, אבל כשמדברים על שטר שלא כתוב בו שם, שאז יש לחוש שמא נפל מכל אחד ואחד מהעולם בזה כן חיישינן.

עוד חומר לימוד על הדף