[1] עי' היטב במהר"ם על התוס', שביאר: דהתוס' בא לומר דסוגיין דאוקימנא לקמן אליבא דרבי דוקא, מיירי ששתק הבכור בשעה שהשכירו את הבהמה, ועתה כשמשתלמת השכירות הוא רוצה ליטול פי שנים. ובזה נחלקו רבי ורבנן, דלרבי שסובר שבכור נוטל פי שנים בשבח דממילא שלא ע"י השקעת היתומים גם כאן הוא נוטל, אבל לרבנן לא נוטל. אולם אם אמר הבכור קודם השכירות, או שתחלקו או שאטול בשכירות פי שנים, הדין שגם לרבנן נוטל בשכירות פי שנים.

[2] ולא חשוב ראוי, אע"פ שלא הגיע ליד האב, מ"מ כיון שהם מכירי כהונה ומתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, חשוב כמוחזק וזכה בזה הבכור, ובאופן זה מיירי הברייתא.

[3] בזה לכו"ע לא חשוב של הבעלים, דאחר שחיטה כל הזכייה הוא משולחן גבוה לאכילה ואינו ממונו.