בבא בתרא דף נ"ו ע"א

שיעורי רשויות המבוארים ברשב"ם ד"ה אבל פיסלא ובתד"ה אבל.

רחב פחות מד' רחב ד'
מקום פטור רשות היחיד גבוה י'
מקום פטור כרמלית גבוה פחות מי'

במקומות דלהלן, מה דינם לענין מעשר ושביעית? [תד"ה הר].

תי' ב' דר"ת תי' א' דר"ת
מעשרים מעשר עני בשביעית פטורים ממעשר ושביעית ארץ עמון ומואב
שלא טוהרה בסיחון
נוהג בהן שביעית ומעשר כא"י [1] מעשרים מעשר עני בשביעית ארץ עמון ומואב
שטוהרה בסיחון
נוהג בהן שביעית ומעשר כא"י נוהג בהן שביעית ומעשר כא"י ארץ סיחון ועוג שלא
מעמון ומואב (עבר הירדן)

האם חכמים מעברים או מחשבים את השנים בחו"ל? [תד"ה ערדיסקיס].

לעבר לחשב
אין מעברים מחשבים כשהניחו כמותם בא"י
מעברים מחשבים כשלא הניחו כמותם בא"י

בבא בתרא דף נ"ו ע"ב

לאיזה דינים מצטרפים שתי כיתי עדים להעיד על עדות אחת, ובאיזה לא?

בב' כיתי עדים לב' שערות בג' כיתי עדים לג' שני חזקה
לא הוי עדות לא הוי עדות לר' עקיבא
לא הוי עדות [2] הוי עדות לרבנן

עדים שהעידו על אכילת חזקה באופנים הבאים, האם הוי חזקה? [תד"ה אלא מעתה]

לרב נחמן לרב יהודה
לא הוי חזקה הוי חזקה אחד אומר שאכלה חיטים
ואחד אומר שאכלה שעורים
לא הוי חזקה לא הוי חזקה אחד אומר שאכלה חיטים
ואחד אומר שאכלה קטנית [3]
לא הוי חזקה רשב"ם בס"ד: הוי חזקה [4]
במסקנא: לא הוי חזקה
לתוס': לא הוי חזקה [5]
אחד אומר שאכלה חיטים בשנים א' ג' ה'
ואחד אומר שאכלה שעורים בשנים ב' ד' ו'
לא הוי חזקה לא הוי חזקה אחד אומר שאכלה רק בשנים א' ג' ה'
ואחד אומר שאכלה רק בשנים ב' ד' ו' [6]
לרבנן: לא הוי חזקה
לריב"ק: הוי חזקה
לרבנן: לא הוי חזקה
לריב"ק: הוי חזקה
אחד אומר שאכלה בשנים א' ב' ג'
ואחד אומר שאכלה בשנים ד' ה' ו' [7]

-------------------------------------------------

[1] דעתה לתי' זה אין את ההכרח של התירוץ הקודם הסובר שארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון פטורים מהכל, ואילו ארץ עמון ומואב שטהרו בסיחון עליהם נאמר שמעשרים מעשר עני בשביעית. אלא ס"ל דגם עמון ומואב שלא טהרו בסיחון שהם חו"ל, בכו"א מעשרים מעשר עני בשביעת, וא"כ אפש"ל שארץ עמון ומואב שכן טהרו בסיחון הם כעבר הירדן שהוא א"י גמורה, וכמו שסברנו בתחילה.

[2] ונחלקו הרשב"ם בד"ה אלא ותד"ה אלא בטעם הדבר. דהרשב"ם מפרש דדוקא בחזקה ס"ל לרבנן דמהני, היות שכל כת ראתה כל מה שניתן לראות באותה שנה. משא"כ גבי סימנים כל כת ראתה רק חצי, דבאותה שעה היתה יכולה לראות לא רק את השערה האחת שבגבה אלא גם את אותה שבכריסה.

והתוס' מפרשים דבעדות חזקה, יש בעדות של כל שנה דבר שלם לענין לחייבו באכילת פירות (אם יתברר שאינה שלו), וכיון שעדותן עדות היא מצטרפת. משא"כ בעדות סמנים, דכל כת מהם בלא הכת השניה אינה עדות לכלום, לכך לא מצטרפים.

[3] כתבו תוס' בסד"ה אלא, שבזה לכו"ע לא הוי חזקה, דהוי עדות מוכחשת דאין אדם טועה בזה.

[4] שיטת רשב"ם, שהבין רב נחמן בדברי רב יהודה שבזה המקרה גם הוי חזקה. ובמסקנא אמר לו רב יהודה שהוא מדבר על אותן ג' שנים, אלא שבין חיטים לשעורים לא כ"כ מבדילים אנשים.

[5] ס"ל לתוס' לחלוק על רשב"ם שלא היתה אפי' הו"א כזו לר"נ לפרש כן בדברי רב יהודה, דא"כ היה צריך לשאול אמאי הוי חזקה.

[6] כן פירשו תוס' שידע ר"נ שרב יהודה דיבר על אותה שנה, אלא שמקשה לו שלפי דבריו היה צריך להיות שאפי' בכה"ג להוי חזקה, והרי בזה כו"ע מודים שלא הוי חזקה דמכחשי אההדדי.

[7] מבואר ברשב"ם בד"ה מתקיף ובד"ה אלא מעתה שבזה נחלקו רבנן ור' יהושע בן קרחה, ולריב"ק הוי חזקה דסו"ס כל אחד העיד על ג' שני חזקה רצופים.

עוד חומר לימוד על הדף