שבועות דף מ"ז ע"א

יתומים הבאים להפרע מהיתומים, מה דינם של יתומי המלוה?

במת מלוה בחיי לווה [1] כשמת לווה בחיי מלוה [2]
לרב ושמואל נפרעים בשבועה אינם נפרעים [3]
לרבי אבא נפרעים בשבועה נפרעים בלא שבועה [4]

לרבינו תם, מה הדין באופנים דלהלן? [תד"ה מתוך].

בשניהם חשודים בשבועת התובע [5] בנסכא ובחמישים לא ידענא
לרב נחמן ור' אבא יחלוקו נפרעין [6] מתוך שאינו יכול להשבע משלם
לרב ושמואל מפסיד התובע מפסיד התובע מפסיד התובע

שבועות דף מ"ז ע"ב

שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, שלרב הונא נאמנים בעלמא ולרב חסדא לא, מה הדין לשיטתם כשהם חתומים על שני שטרות באופנים דלהלן?

לרב הונא לרב חסדא
בשני מלוין ושני לווין בשני שטרות שניהם כשרים שניהם פסולים
מלוה אחד ולווה אחד בשני שטרות יד בעל השטר על התחתונה יד בעל השטר על התחתונה
שני מלוין ללוה אחד בשני שטרות שניהם כשרים שניהם פסולים
מלוה אחד לשני לווין בשני שטרות תיקו שניהם פסולים

-------------------------------------------------

[1] באופן זה הוריש המלוה ליורשיו ממון ולא שבועה, ונעשו היתומים התובעים ממון ללווה, ואח"כ גם כשמת הלווה יכולים יתומי המלוה להשבע ליתומי הלווה ולהפרע ממנו לכו"ע.

[2] באופן זה כבר נתחייב המלוה שבועה ליתומי לווה, ואח"כ כשמת המלוה לא הוריש ליתומיו ממון, ואין אדם מוריש שבועה ליורשיו, ולכך אין יתומי המלוה יכולים להשבע.

[3] ס"ל לרב ושמואל שהמחוייבים שבועה ואינם יכולים להשבע לא זה ולא זה הדין שחזרה שבועה לסיני, ואין כאן לא שבועה ולא פרעון.

[4] ס"ל לרבי אבא דמתוך שאין יכול להשבע משלם, והיינו שחזרה השבועה למחייב לה וכיון שלא יכולים להשבע ישלמו, ועי' בתד"ה מתוך.

[5] שהיא שבועה דרבנן, וכגון שבועת היתומים במת לווה בחיי מלוה או בפוגם שטרו.

[6] ועי' היטב בתוס' רא"ש שכתב סברת הדבר, דכיון שעיקר הפרעון תלוי בשטר ועל ידו הם גובים ולא על ידי השבועה, והשבועה היא רק תקנה דרבנן, לכך במקום שלא יכולים להשבע גובים רק ע"י השטר.

עוד חומר לימוד על הדף