שבועות דף מ"ו ע"א

בעה"ב ושכיר שנחלקו ביניהם כדלהלן, האם השכיר נשבע ונוטל?

במודה בעה"ב במקצת בכופר בעה"ב בכלל
בנחלקו כמה קצץ לרבנן: המוציא מחבירו עליו הראיה [1]
לר' יהודה: שכיר נשבע ונוטל [2]
המוציא מחבירו עליו הראיה [3]
בנחלקו אם נתן לו שכרו שכיר נשבע ונוטל לרבנן: שכיר נשבע ונוטל
לר' יהודה: המוציא מחבירו ע"ה

שבועות דף מ"ו ע"ב

דברים העשויים להשאיל ולהשכיר, האם מוציאין אותם מהאומר לקוחין הן בידי באופנים דלהלן? [תד"ה בקונטרס].

כשראינו שהטמין והוא לא צנוע כשלא הטמין או שהוא צנוע
לרש"י מוציאין לא מוציאין [4]
לתוס' מוציאין מוציאין [5]

לשיטת תוס' [6] שגם בשאר ספרים מיקרי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר, אם הכיר ספריו אצל חבירו ולא היתה מחתרת חתורה וכו', האם נאמן?

באדם שרגיל עמו באדם שאינו רגיל עמו
לרבינו תם נאמן לא נאמן
למורי ה"ר דודי לא נאמן [7] לא נאמן

-------------------------------------------------

[1] ס"ל לרבנן דדוקא בנחלקו אם נתן לו שכרו אז נאמן השכיר ונשבע כדי לפייס את בעה"ב, אולם גבי קציצה מדכר דכירי ולא נאמן השכיר להשבע וליטול.

[2] ס"ל שאין חילוק בין נחלקו אם נתן לו שכרו או נחלקו בקציצה, ובשניהם שייכת שבועת השכיר.

[3] ולרבנן הוא מהטעם הנ"ל דקציצה מדכר דכירי, ולר' יהודה הטעם דכל מה שהפכו את השבועה הוא רק כשיש שבועה מה"ת כגון במודה במקצת, אבל לעשות תקנה לתקנה, היינו לתקן שבועה בכופר הכל ולהופכה זה לא עשו.

[4] ביארו תוס' שלגירסת רש"י: שלא אמרן אלא בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר, הכוונה שלא אמרו שלא נאמן לומר לקוחין הן בידי בדברים שאין דרך להטמין והוא הטמין וגם הוא אדם בינוני שלא צניע. ומבואר שאם היו דברים שרגילים להטמין או שהוא אדם צניע, איה"נ יהיה נאמן. והוקשה לתוס' שמזה שרבא אפיק זוגא דסרבלא - משמע שלא נאמן לומר לקוחין הן בידי אפי' באופן שלא הטמין או שהוא צניע. ובטעם זה לחודא שהוא דבר שעשוי להשאיל ולהשכיר מפקינן. ועי' תוס' רא"ש.

[5] ס"ל כנ"ל שבדבר שעומד להשאיל ולהשכיר תמיד מוציאים, אפי' כולהו לטיבותא לצד הטוען שלקחן, ואפי' טען בעה"ב גנובין הם - שבעלמא לא נאמן בזה - כאן נאמן להוציא ממנו.

[6] אולם רש"י בשם ר' יצחק הלוי ס"ל שרק ספרי דאגדתא שאין משתמשים בהם תדיר חשוב ספרים העשויים להשאיל להשאיל ולהשכיר, אבל לא שאר ספרים.

[7] ס"ל דכיון שלא טוען שהשאילם לו, אלא אומר שנגנבו ממנו ונמכרו לזה ורוצה להיות נאמן במגו שהיה אומר שהוא השאילם לו - הוי מגו להוציא - ומגו להוציא לא אמרינן.

עוד חומר לימוד על הדף