BAVA METZIA 112-116 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to Rav Weiner -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

בבא מציעא דף קיג.

מלוה שלכך משכון בהיתר, מה דין מצות השבת העבוט שיש עליו?

ללוה עצמו ליורשיו
לרבנן מחזיר את הכר בלילה והמחרישה ביום אינו צריך להחזיר
לרשב"ג תוך ל' יום: עושה כנ"ל
אחר ל' יום: מוכרן בב"ד בחובו
אינו צריך להחזיר

מותר למשכן מחרישה שחורשים בה, ואם משכנה האם צריך להחזירה ביום? [תוד"ה ואת].

האם מותר למשכן? האם צריך להחזירה ביום
לרש"י לכאורה אסור [1] צריך
לרבינו תם מותר [2] לא צריך [3]

איפה מותר למשכן בעל כרחו של לוה, ואיפה אסור?

לנתחו (-לחטוף) ממנו בשוק להכנס לביתו למשכנו
כשהמלוה ממשכן אסור מדרבנן [4] אסור מדאורייתא
כששליח ב"ד ממשכן מותר [5] לשמואל: אסור מדאורייתא [6]
לתניא אידך בעמוד ב': מותר

בבא מציעא דף קיג:

מה מניחים לבעל חוב [7] (-לוה שאין לו מה לשלם) כשגובים חובו?

צרכי שינה צרכי לבוש
לסתמא דברייתא
ולת"ק דמתנתין
לסברת כל ישראל בני מלכים [8] מטה ומטה ומצע/מפץ [9] הלבוש שרגיל בו [10]
למאן דלית ליה כל ישראל וכו' מטה ומטה ומצע/מפץ לבוש הכי זול שיש
לרשב"ג דמתניתין לא מסדרים לו כלום [11]

איזה מצוות נאמרו במשכון?

לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כ"ד י')
בחוץ תעמוד והאיש... יוציא אליך (דברים כ"ד י"א)
אם תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כ"ב כ"ה)
השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש (דברים כ"ד י"ג)
ולא תחבל בגד אלמנה (דברים כ"ד י"ז)
לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חבל (דברים כ"ד ו')

-------------------------------------------------

[1] כן הקשו התוס' דהרי רש"י לקמן (דף קטז.) ס"ל שמחרישה הוא כלי שעושה אוכל נפש, וא"כ אסור למשכנו, (ומכח זה חלק ר"ת ואמר שמחרישה אינו כלי של אוכל נפש). אכן ראה בהגהות הגר"א אות א' דשאר הראשונים תירצו בע"א: א) בעל ספר התרומה תירץ דאיה"נ אסור לכתחילה והמשנה שהזכירה משכון מחרישה היינו באופן שעבר ומשכן, דהוה משכון וצריך להחזירה רק בשעה שהלוה צריך לו. ב) הרמב"ן והרשב"א תירצו שמותר לכתחילה למשכן כלי אוכל נפש שלא בשעת מלאכתו. ג) ובעל המאור (ורמב"ם) תי' דמיירי בנתנו לו הלוה מדעתו, ואפ"ה צריך להחזירו לו כשצריך לו.

[2] דאינו כלי העשוי ישירות לאוכל נפש.

[3] _דס"ל דאין צריך להחזיר אלא כלי העשוי לגוף האדם ולהנאתו. ומה שבמשנה כתוב שמחזיר המחרישה ביום, מיירי במגרדת של בית המרחץ שגם נקראת מחרישה.

[4] איסור זה אינו מקרא, אלא גזירה שמא יכנס לביתו (ובשליח ב"ד לא גזרו) - גמ', תוד"ה אימא.

[5] דמ"ש במשנה לא ימשכנו אלא בב"ד, אין הכוונה שבעודו עומד לפני הב"ד מותר למלוה לנתחו, אלא שימשכננו ע"י שליח ב"ד.

[6] על כרחך לפרש דאיסור זה מדאורייתא, דאל"כ מאי פריך אדשמואל מלא תחבול בגד אלמנה.

[7] והנידון דוקא עליו עצמו, אולם בשביל אשתו ובניו ובנותיו לא מסדרים לו כלום, אלא יתפרנסו מהצדקה.

[8] כן היא סברת ר' ישמעאל ור"ע, וכן סובר גם רשב"ג. אולם להלן רשב"ג סובר שלגבי בע"ח לא מסדרים לו כלום.

[9] פי', נותן לו מטה אחת לאכול עליה ומטה אחת שעליה ישכב לישון, ולא סגי במטה אחת, כדי שלא יאכל עליה וישן עליה ולא ילך ד' אמות אחר אכילתו - שהוא דבר שאפי' מר שמואל לא היה יודע רפואה בשבילו. ואם היה הלוה עשיר נותן לו מצע של לבד - לכרים וכסתות, ואם היה הלוה עני נותן לו מפץ של קנים - ככרים וכסתות.

[10] אפי' יש לו איצטלית של מאה מנה אין פושטים אותה ממנו - דכל ישראל ראוים לאותה איצטלא.

[11] דלמדה הגמ' מזה שס"ל לרשב"ג במתניתין שאחר ל' יום מוכרים את המשכון שלו, ש"מ דסבירא ליה דאין מסדרין לבע"ח.

עוד חומר לימוד על הדף