זבחים דף כ"ט ע"א

לתנאים דלהלן, מאיזה פסוקים ילפינן את הדינים דלהלן?

מנין שמיירי בפסול מחשבה ולא בנותר מנין שמיירי בפסול הקרבן ולא בפסול הכהן מנין למאחר נדרו שלא נפסל בזה הקרבן
לר' אליעזר המקריב - בשעת הקרב הוא נפסל אותו - בזבח הכתוב מדבר וכו' ----
לבן עזאי לא יחשב - במחשבה הוא נפסל וכו' [1] איבע"א: מדאיצטריך קרא דלא יפסל בשלישי [2]
ואיבע"א: לא ירצה - זיבחא הוא
אותו - בלא ירצה ולא המאחר בלא ירצה [3]
לאחרים לא יחשב - במחשבה הוא נפסל וכו' מדאיצטריך קרא דלא יפסל בשלישי מקיש למעשר

זבחים דף כ"ט ע"ב

באופנים דלהלן, האם הוי פיגול להתחייב כרת, או לא?

בעבודה אחת חשב חוץ לזמנו ובעבודה אחרת חשב מחשבה אחרת [4] בעבודה אחת חשב מחשבה אחרת, ובאחרת חשב מחשבת חוץ לזמנו
לחכמים אינו חייב כרת אינו חייב כרת
לר' יהודה חייב כרת [5] אינו חייב כרת

זבחים דף כ"ט ע"ב - המשך

הקדים מחשבת הזמן בכזית אחד, ואח"כ חשב מחשבה אחרת בכזית שני - בעבודה אחת או בשתי עבודות, האם פיגל לר' יהודה?

באותה עבודה בשתי עבודות [6]
לאילפא אינו חייב כרת הוי פיגול וחייב כרת
לר' יוחנן הוי פיגול וחייב כרת [7] הוי פיגול וחייב כרת

-------------------------------------------------

[1] ראה בתד"ה נפקא, דע"כ בן עזאי דריש מקרא דלא יחשב כאחרים לומר שבמחשבה הוא נפסל ולא בנותר, ולכן אמרה הגמ' לשיטתו שהלימוד: שהפסול הוא על הקרבן ולא על הכהן, ויליף ליה מהיכא דילפי אחרים. אבל לר' אליעזר שלומד מהמקריב - שבשעת הקרבה הוא נפסל ולא נפסל בשלישי, הוא כן צריך לימוד שהפסול הוא בקרבן ולא בכהן, [ולא יכול לומר מדאיצטריך קרא דלא יפסל בשלישי וכו']. דאם לא היה לימוד לזה הייתי אומר שלא יחשב הוא לשון חשיבות וקרא דהמקריב בא לומר שאף הכהן נפסל [ועי' שטמ"ק אות י"ח].

[2] פי', וא"כ ע"כ שמיירי בקרבן שבזה צריך פסוק לומר שהגם שנעשה נותר לא נפסל למפרע הרצאתו, אולם אם מיירי בכהן המקריב, מה אשם בזה הכהן המקריב אם הבעלים הותירו ליום השלישי שנאמר שהכהן יפסל, אלא ע"כ שמיירי בזבח ולא בכהן.

[3] ובן עזאי אינו לומד מההיקש למעשר כאחרים, דיש לדחות דדוקא בכור הוקש למעשר שלא יפסל בבל תאחר משום שאינו מרצה, אבל שאר הקדשים שמרצים, הייתי אומר שיפסלו בבל תאחר, קמ"ל אותו. וכן מפסוק דוהיה בך חטא ולא בקרבנך - לבן עזאי ממעט את אשתו, וצריך אותו למעט את הקרבן.

[4] ר"ל מחשבה אחרת הפוסלת, כגון: מחשבת חוץ למקומו, או מחשבת שלא לשמה בפסח וחטאת.

[5] ר' יהודה ס"ל שהכל הולך אחר המחשבה הראשונה שחשב, ואם חשב את מחשבת הזמן בתחילה - הוא פיגול וחייב כרת.

[6] פירש"י כגון שחיטה והולכה. ותוס' ס"ל שגם בשני סימנים - סימן אחד חוץ לזמנו והשני חוץ למקומו הוי שתי עבודות - שמודה אילפא שחולק בזה ר' יהודה שלא הוי עירוב מחשבות.

[7] וטעמו של ר' יוחנן הוא, דס"ל שלר' יהודה תפוס לשון ראשון לגמרי.

עוד חומר לימוד על הדף