זבחים דף כ"ח ע"א

מה סברת האמוראים דלהלן בענינים דלהלן?

כמי אזלא משנתנו? האם עור האליה כאליה? האם משנתנו מדברת באליה של צבי?
לשמואל כר' אליעזר [1] כאליה לא מדברת
לרב הונא כרבנן לאו כאליה לא מדברת
לרב חסדא כרבנן כאליה מדברת

זבחים דף כ"ח ע"ב

מהיכן לומדים שמחשבת חוץ לזמנו וכן מחשבת חוץ למקומו פוסלים בקרבן?

חוץ לזמנו - פסול וחייב כרת חוץ למקומו - פסול בלא כרת
לרבה שלישי דפרשת צו [2] שלישי דפרשת קדושים [3]
לרבא שלישי דפרשת צו פיגול דפרשת צו [4]

-------------------------------------------------

[1] שס"ל שהמחשב מאכילת אדם לאכילת מזבח או להיפך הוי פיגול. וא"כ הגם שעור האליה כאליה וקרב על גב המזבח, מ"מ אם חישב לאוכלו חוץ לזמנו הוי פיגול, דמחשבים מאכילת מזבח לאכילת אדם.

[2] ויקרא ז' י"ח, ונקרא קרא אריכא.

[3] ויקרא י"ט ז'. ונקקרא קרא זוטא. וכך פירש אביי בשם רב יצחק בר אבדימי את דברי רבה. דר"ל דאף שרבה אמר שפיגול (דקרא אריכא) הוא חוץ למקומו. מ"מ אין זה מספיק ללמדנו שחוץ לזמנו חייב כרת וחוץ למקומו לא, וצריך ללמוד משלישי דקרא זוטא לחוץ למקומו (באם אינו ענין) ושם מיעט רחמנא גבי נותר - ואוכליו עונו ישא (כרת) - למעוטי חוץ למקומו.

[4] ואין בו כרת, דילפינן מקרא דהנפש האוכלת - אחד (חוץ לזמנו), ולא שנים (ולא גם חוץ למקומו), דילפינן עון עון מנותר שחוץ לזמנו חייב כרת דדמי ליה. ופירש"י לקמן [דף כ"ט ע"א ד"ה דדמי] שברבה לעיל א"א לפרש כן (ללמוד שבחוץ למקומו אין בו כרת), משום שכל זמן שלא ידענו את התני זבדי שאמר גז"ש קודש קודש ללמד שהפסוק בקדשים מדבר דוקא בנותר, היינו מעמידים את קרא דקדושים בחוץ למקומו, והיינו אומרים שחייב בו כרת, ורק אחר התני זבדי הנ"ל אפש"ל שגם חוץ לזמנו וגם חוץ למקומו ילפינן מקרא אריכא דצו, וילפינן בגז"ש מנותר שדוקא חוץ לזמנו חייב כרת ולא חוץ למקומו.

עוד חומר לימוד על הדף