[1] כיון שהיתה הורתו שלא בקדושה אין לו שאר האב כלל - דהורתו היא זו שקובעת את שאר האב, אולם שאר האם מדרבנן יש לו דהקובע בשאר האם הוא לידתו.

[2] פי', שנולדה לפני שהוא נולד - שהיתה אחותו הורתה ולידתה שלא בקדושה ואח"כ נתגיירה, והטעם שיוציא הגם שאינה אחותו דהרי היא כקטנה שנולדה דמי, משום שגזרינן שמא ישא את אחותו שנולדה אחריו שהיתה הורתה ולידתה בקדושה - שהיא אסורה עליו מה"ת דהרי שניהם לידתם היתה בקדושה. אבל אחותו מאביו יקיים כיון שאינה נחשבת כאחותו, דאין לו שאר האב כשהיתה הורתו שלא בקדושה. וגם איחלופי בישראל אין לחוש כיון שהכל יודעים שאין לגוי שאר האב דרחמנא אפקריה לזרעיה.

[3] דהיינו דודתו, שהיא אחות אביו מאם אביו. והטעם שיוציא אף שאין לו קרבה לשאר האב, מ"מ חכמים אסרו שאם נתיר לו את אחות אביו מן האם יבוא לישא את אחותו מן האם. כן פירש"י. אכן תוס' (בד"ה אחותו) חולקים שאין זה הטעם דאין לחוש לאיחלופי, אלא הטעם הוא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה, שהרי בעודם גוים היו אסורים בנשים אלו, ואם נתיר להם אחר גירותן יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקלה. אבל אחות אביו מן האב שאין צד אם יקיים.

[4] ס"ל דכיון שיש כאן צד אם צריך להוציא, מחמת החשש שמא יבוא לישא את אחותו מן האם.

[5] דסוף סוף כיון שהאחוה היא מהאבא אפי' שהיא אחות מן האם אין כאן אחוה מן האם ולא יבוא להחליף עם אחותו מן האם, משא"כ באחות אביו מן האם, שהאחוה היא מן האם יבוא להחליף באחותו מן האם.

[6] דס"ל דכיון שחמותו בישראל בשריפה אפי' לאחר מיתה, לכן גזרו חכמים גם בעכו"ם.

[7] והיינו דוקא אליבא דרבא דלעיל דס"ל שר"ע חולק בחמותו לומר שאין בה שריפה לאחר מיתה, אולם אליבא דאביי דס"ל דמשמעות דורשין איכא בינייהו וגם ר"ע מודה שלאחר מיתה יש שריפה בחמותו, אין הבדל בין חמותו לאחר מיתה ללפני גם גבי גר.

[8] כיון דחמותו בישראל לאחר מיתה קלש לה איסורה - דהרי כבר אינה בשריפה, לכך בעכו"ם לא גזרו חכמים ומותרת לו. וכתבו התוס' (בד"ה קלש), דהגם שעדיין נשאר איסור כרת, מ"מ לא רצו חכמים לגזור לאחר מיתה היכא דקלש לה איסוריה כיון שאף מחיים שריא מה"ת.