YEVAMOS 69 - Dedicated l'Iluy Nishmas Hershel Avraham ben Simcha Yosef z'l by his daughter and son in law.

יבמות דף סט. א

מה הדין בפסולים דלהלן שבאו על אשה, האם פסלוה מכהונה ותרומה?

גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי שני כותי נתין חלל וממזר
לת"ק, כל שפסול פוסל פוסל פוסל פוסל
לר' יוסי, כל שזרעו פסול פוסל פוסל אינו פוסל פוסל
לרשב"ג, כל שבתו פסולה אינו פוסל אינו פוסל פוסל

יבמות דף סט: א

מה הן החילוקים בין בת כהן לבת ישראל באופנים דלהלן?

בת כהן לישראל בת ישראל לכהן
האונס והמפתה
השוטה והחרש והקטן
בא עליה: תמשיך לאכול [1]
נתעברה: מפסיקה לאכול
מת העובר: אוכלת
בא עליה: לא אוכלת
נתעברה: לא אוכלת
ילדה: אוכלת
נכד עבד אינו פוסל אינו מאכיל - דאין לו חייס
נכד ממזר פוסלה מלאכול [2] מאכילה
נכד כהן גדול פוסלה מלאכול מאכילה

הבא על ארוסתו בבית חמיו, מתי סובר רב שהולד ממזר (ושמואל שהולד שתוקי)?
[תוד"ה איכא].

בדיימא מעלמא בלא דיימא מעלמא
ללישנא
קמא
לרבא הולד ממזר אין הולד ממזר
לאביי הולד ממזר הולד ממזר [3]
לאיכא דאמרי לרבא אין הולד ממזר אין הולד ממזר
לאביי הולד ממזר [4] אין הולד ממזר

יבמות דף סט: א

ארוסה שעיברה [5], מתי סובר רב שהולד ממזר (ושמואל שהולד שתוקי)?

בדיימא מעלמא בלא דיימא מעלמא
לרבא בדיימא גם ממנו [6]: אין הולד ממזר
בלא דיימא ממנו: הולד ממזר
אין הולד ממזר
לאביי הולד ממזר [7] אין הולד ממזר

-------------------------------------------------

[1] מבואר בגמ' שממשיכה לאכול עד ארבעים יום - שגם אם נתעברה הוא מים בעלמא ולא פוסלה, אבל מארבעים יום עד שלש חדשים שיכול להיות שהיא מעוברת לא יכולה לאכול, ובג' חדשים אם אינה מעוברת תאכל.

[2] דחשיב שיש לה זרע מישראל, ואינה חוזרת לתרומת בית אביה.

[3] ומה שהביא רבא ראיה ממשנתנו שאמרינן גבי כהן שאנס או פיתה בת ישראל וילדה לו שאוכלת בתרומה, ולא חיישינן שכמו שהפקירה את עצמה לגביו הפקירה נמי לעלמא, וש"מ שהיכא שלא דיימא מעלמא לא חיישינן שמא בא עליה אחר, דוחה אביי שהמשנה מדברת בהיו חבושים בבית אסורים שודאי לא בא עליה אחר.

[4] כן כתבו התוס' דאף דלשון הגמ' דכל היכא דבא עליה כו"ע לא פליגי דבתריה דידיה שדינן, אין הכוונה בכל ענין אלא רק היכא שלא דיימא מעלמא, אבל היכא שדיימא מעלמא אפי' שודאי בא עליה הארוס סובר אביי שכמו שהפקירה עצמה אצלו כך הפקירה אצל עלמא והולד ממזר לרב.

[5] באופן שאין הארוס מודה ששותק או שאינו זוכר או שאינו לפנינו לשאול אותו.

[6] פירשו התוס' (לקמן דף ע. בד"ה אבל), שהכוונה דיימא מיניה שבא עליה ודאי, ואין הכוונה שם רע בלבד כמו בדיימא מעלמא, דאי אפשר לפרש דיימא מיניה שם רע בלחוד, דא"כ איך הביא אביי ראיה מהמשנה גבי אונס ומפתה ששם אנחנו יודעים בודאי שבא עליה - שלכן שדינן בתר דידיה, אלא ודאי גם כאן מיירי בודאי בא עליה.

[7] ומה שהוכיח רבא מהמשנה שאוכלת בתרומה בילדה מהאונס והמפתה וכנ"ל, דשמע מיניה שכיון שדיימא מיניה מהני אפי' היכא שדיימא מעלמא (דאם לא דיימא גם מעלמא פשיטא שאוכלת), דוחה אביי שיש להעמיד את המשנה היכא שלא דיימא כלל לא מיניה ולא מעלמא ולכן אוכלת, אבל אם דיימא מעלמא אינה אוכלת אף שגם דיימא מיניה.

עוד חומר לימוד על הדף