YEVAMOS 67 - Dedicated l'Iluy Nishmas Hershel Avraham ben Simcha Yosef z'l by his daughter and son in law.

יבמות דף סז. א

הניסת לכהן ומת והניחה מעוברת, האם יאכלו עבדי צאן ברזל [1] בתרומה?

בת ישראל שניסת לכהן בת כהן שניסת לכהן
לחכמים [2] אוכלים אוכלים
לר' יוסי לא אוכלים [3] אוכלים
לסברת "אמרו לו לר' יוסי" לא אוכלים לא אוכלים

בת ישראל שניסת לכהן ומת, באופנים דלהלן האם יאכלו עבדיה בתרומה?

עבדי מלוג עבדי צאן ברזל
הניח רק בנים [4] אוכלים אוכלים
הניח רק עובר [5] אינם אוכלים לר' יוסי: אינם אוכלים
לחכמים: אוכלים
הניח בנים ועובר אוכלים
הניח רק זכרים ועובר אוכלים לרשב"י: אוכלים [6]
הניח רק נקבות ועובר אוכלים לרשב"י: אינם אוכלים [7]

יבמות דף סז: א

אליבא דר' יוסי כשיש בן ובת ועובר ונכסים כדלהלן מה הדין?

בנכסים מועטים בנכסים מרובים
לאביי העבדים אוכלים [8] אין אוכלים
למסקנא אין אוכלים [9] אין אוכלים

-------------------------------------------------

[1] אכן לגבי עבדי מלוג כיון שמת בעלה הם שלה ויוצאים עמה בכתובתה, ולכן הדין שלהם הוא כדינה שאם היא אוכלת בתרומה גם הם אוכלים ואם אינה אוכלת אינם אוכלים (וכדלקמן בסוגיא). אבל עבדי צאן ברזל שאותם מוריש הבעל בירושה, ואפי' לרב יהודה דאמר לעיל (דף סו:) שהדין עמה - משום שבח בית אביה שיכולה ליטול את עבדי צאן ברזל שלה, מ"מ הא למסקנא (שם) כל זמן שלא גבתה הם ברשות הבעל ויורשיו.

[2] ס"ל לחכמים שאין לעובר זכייה, ולכך אין הוא מפריע להם מלאכול בתרומה, ואם יש אחים אחרים אוכלים בשביל האחרים ואם אין אוכלים בשביל המשפחה, דהא כל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב ממשפחת הכהן בעבדים ואוכלים הם תרומה בגינו. אלא שתמהו התוס' (בד"ה אוכלין) על סברא זו, דהרי מסתמא מעשה ידיהם גם עד שיולד העובר הם לעובר ולא לבני המשפחה.

[3] סובר רב יוסף שגם עובר זוכה, ויש לעובר חלק בעבדים ועבור לא מאכיל, והטעם שאינו מאכיל - פירש רבה, משום ד"עובר במעי זרה זר הוא" - ולכן העובר לא יכול להאכיל. ורב יוסף אמר משום ד"ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל". ולדברי רבה מובן החילוק בין בת כהן שאינה זרה לבין בת ישראל, אכן לרב יוסף נשארה הגמ' ב"קשיא" מה הטעם שמחלק רב יוסף ביניהם.

[4] הטעם שכל העבדים אוכלים, דעבדי מלוג אוכלים מכח האשה שאוכלת בתרומה מחמת שיש לה זרע מכהן, ועבדי צאן ברזל אוכלים מחמתם דהם היורשים שלהם.

[5] הטעם ששני סוגי העבדים אינם אוכלים, עבדי מלוג אינם אוכלים דהאשה אינה אוכלת כיון שהעובר אינו מאכיל את אמו, ועבדי צאן ברזל ג"כ לא אוכלים כיון שהם שייכים לעובר ואינו יכול להאכיל. אכן חכמים חולקים וסוברים שהם אוכלים משום שאר המשפחה.

[6] כלומר, רשב"י ס"ל שאפי' לדעת ר' יוסי שאין העובר מאכיל - כאן יאכלו העבדים, ונתבאר בגמ' ב' אפשריות לבאר את דבריו: א) דאין חוששין למיעוטא, כלומר שיהיה עובר זכר ושירש חלק מהעבדים הוא מיעוט, כיון שמחצה זכרים ומחצה נקבות, וסמוך למחצה נקבות מיעוט מפילות נמצא שזכרים הוא מיעוט. ב) שעושים תקנה לעובר כרב נחמן שמחלקים את חלק העבדים לאחים הילודים. אכן רבנן ור' יוסי חולקים, דחכמים סוברים שבכל מקרה אין העובר פוסל ואוכלים העבדים אפי' כשאין בנים, ואילו ר' יוסי סובר שבכל מקרה העובר פוסל גם אם כולם זכרים.

[7] כיון שממ"נ בין אם העובר נקבה ובין אם העובר זכר הוא פוסל, דאם הוא נקבה הרי יש לו חלק עם אחיותיו, ואם הוא זכר הרי הוא עתיד לירש את הכל ורשב"י ס"ל כר' יוסי.

[8] דכיון שיש נכסים מועטים תיקנו חכמים שהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, ולכן אף שלר' יוסי העובר זוכה, כאן ממ"נ אין לו, דאם הוא זכר לא גרע מאחיו שכבר נמצא שהפקיעו ממנו חכמים בנכסים מועטים, ואם העובר הוא בת שמן הדין לא יורשת במקום בן אלא מכח תקנתא דרבנן, הא רבנן לא תיקנו התקנה קודם הלידה, ונמצא שעבדים ברשות הבת הנמצאת - ולכן יאכלו בתרומה בזכותה.

[9] לא אמרינן דנכסים מועטים דבנות הן, דהרי אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו, וכיון שלענין מכירה הם ברשותם כיצד יאכלו העבדים.

עוד חומר לימוד על הדף