שקלים דף יח. א

לאיזה כיוון היו מונחים המנורות שעשה שלמה, והאם ראוים לשירות?

לאיזה כיוון היו מונחים? האם היו כולם ראוים לשירות?
לרבי מזרח למערב - לאורך הבית היו ראוים (וכר' יוסה בר"י שהבעירו עליהם)
לראב"ש מצפון לדרום - לרוחב הבית לא היו ראוים (וכת"ק שהבעירו רק על של משה)

מה הן הי"ג שופרות שהיו במקדש ולמה היו משמשים?

מה הן? למה היו משמשין?
א. תקלין חדתין שם היו נותנים מעות מחצית השקל של שנה זו
ב. תקלין עתיקין שם היו נותנים מעות מחצית השקל של שנה שעברה
ג. קינין לר' יהודה: הם תורין - לעולות נדבה
לחכמים: הם קיני חובה [1] - אחד חטאת ואחד עולה
ד. גוזלי עולה לר' יהודה: הם גוזלות - לעולות נדבה [2]
לחכמים: הם תורין וגוזלות - לעולות נדבה
ה. עצים המתנדב עצים [3] מביא לְשם דמי שני גזרי עצים
ו. לבונה המתנדב לבונה מביא לְשם דמי קומץ לבונה
ז. זהב לִכְפוֹרֹת [4] המתנדב זהב מביא לְשם דינר [5] זהב לכלי שרת
ח. - יג. ששה שופרות לנדבה מי שמתנדב או שצריך לתת מעות לנדבה נותן שם [6]

שקלים דף יח: א

ששה לנדבה כנגד מה, והאם היה חילוק בין השופרות?

ששה לנדבה כנגד מה, והאם היה חילוק בין השופרות?
לחזקיה כנגד ששה בתי אב - לכל בית אב שופר שלו
בן פדיה כנגד שש בהמות: פר, עגל, שעיר, איל, גדי, טלה, - לכל בהמה השופר שלה
לשמואל כנגד שש קרבנות: קיני זבים וזבות, קיני יולדות, חטאות, אשמות, מנחת חוטא, עשירית האיפה דכה"ג, - לכל קרבן השופר שלו
לר' יוחנן היות שהנדבה מרובה, עשו לה הרבה שופרות, ואין חילוק ביניהם

-------------------------------------------------

[1] לרבנן היה שופר אחד שמשמש לכל עולות נדבה, בין גוזלים קטנים ובין תורים גדולים. (ולא כר' יהודה שחילקם לשני שופרות).

[2] לר' יהודה לא היה שופר לקיני חובה, אלא כל מי שהיה צריך להביא קיני חובה היה מביא או מעות או את העופות עצמן לכהן. טעמו של ר' יהודה משום שהיה חושש שמא נדע שמתה אחת מהנשים שהביאה שם מעות חטאת, ונמצא שמעורב במעות שבשופר חטאות המתות. ולברור ד' זוזי ולזרוק בנהר - ונאמר שזה המעות של אותה אשה שמתה, ס"ל לר' יהודה דלא מהני, דהוא לשיטתו בעלמא דאין ברירה.

[3] אבל אם אמר "עץ" בלשון יחיד יכול להביא עץ אחד, כיון שבשני גזרי עצים כל עץ הוא קרבן בפני עצמו.

[4] היינו כלי הקודש שהם נקראים כְפוּרֶי זהב. אכן יש גורסים זהב לכַפוֹרֶת.

[5] בגמ' מבואר, דוקא באופן שהזכיר צורה - דהיינו שם מטבע, אבל אם אמר זהב סתם, אם רצה מביא אפי' "צנורא" (דהיינו מזלג קטן מזהב).

[6] ובמעות אלו היו קונים עולות, והיו מקריבים אותם למזבח והעורות לכהנים.

עוד חומר לימוד על הדף