שבת דף צ. א

דברים דלהלן שהוציאם לרה"ר האם חייב עליהם בשיעור כל שהוא?

פלפלת, עטרן, מיני בשמים, מיני מתכות,
דברים לגניזה, מיני ריח רע, שמן טוב, ארגמן, [1]
משמשי ע"ז
לחכמים חייב בכל שהוא פטור [2]
לר' יהודה חייב בכל שהוא חייב בכל שהוא

שבת דף צ: א

המוציא גרעיני תמרים באופנים דלהלן, בכמה מתחייב?

בכמה?
כשמוציא לנטוע אותם בעצמם באחד [3]
לנטיעה (שראוים לנטיעה, או שרגילים במקום זה לנוטעם [4]) בשתים
אם לאכילת בהמה כמלא פי חזיר - אחד
אם להסקה כדי לבשל גרוגרת מביצה קלה
אם לעשות בהן חשבון לת"ק: שתים ; לאחרים: חמש

כמה שיעור הוצאת חגב?

חגב טהור חגב טמא
לרבנן חי - כל שהוא [5] פטור
לר' יהודה חי - כל שהוא [6]
-------------------------------------------------

[1] פלפלת (לריח הפה), עטרן (לכאב חצי הראש), מיני בשמים, מיני מתכות (שכן ראוי לעשות ממנו דרבן לתת אותו במקל שרודה בו הבהמה), מקק ספרים ומטפחותיהם (היינו הריקבון ממה שנשאר מאכילת התולעת - דטעון גניזה), מיני ריח רע (שמעשן אותו לחולה או לתינוק ולהבריח מזיקים), שמן טוב, ארגמן (שגם הוא ראוי להריח).

[2] לפי שאינו ראוי להצניע. ור' יהודה חולק, דכיון שכתוב (דברים יג:יח) "לא ידבק בידך מאומה מן החרם", ש"מ שהחשיבה התורה לאיסורם.

[3] ודאמרינן לקמן (דף צא.) מחייב היה ר"מ במוציא חטה אחת לזריעה, ובזה לא מיירי הברייתא דידן.

[4] כן ביארו התוס' (בד"ה אם), שבזה מיירי הברייתא.

[5] שמצניעים אותו לקטן לשחק בו, ואין לחוש שמא יאכלנו בעודו חי, דאין אוכל אותו חי. ואם יאכלנו משימות - מותר. [וחגב טהור מת, שיעורו בגרוגרת כדין כל האוכלים].

[6] בין טמא ובין טהור, דמצניעים אותו לקטן כדי לשחוק בו. ואין לחוש לכלום, דבעודו חי ודאי לא אוכל אותו - כי משחק בו. ואם ימות, ג"כ אינו אוכל אותו אלא אדרבה מספיד אותו. [ובמת, אם טהור שיעורו בגרוגרת. ואם טמא פטור, דאין מצניעים אותו כלל].

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף