שבת דף עא. א

"קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות,
וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות", ונודע לו כדלהלן, מה הדין?

נודע לו על שגגת שבת תחילה נודע לו על שגגת מלאכות תחילה [1]
לאביי
קצירה גוררת קצירה,
וטחינה גוררת טחינה - וחייב רק א' [2]
קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה,
וטחינה שכנגדה במקומה עומדת - וחייב ב' [3]
לרבא טחינה נמי גוררת טחינה - וחייב רק א' [4]
לרב אסי [5] חייב שלש חטאות [6]

אכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני, מה הדין?

הביא קרבן על הראשון הביא קרבן על השני הביא קרבן על השלישי
להו"א דרבא א' וב' מתכפרים ג' לא נתכפרו כולן ב' וג' מתכפרים א' לא
לאביי, ולרבא למסקנא נתכפרו כולם

אכל איסורים בהעלם אחד באופנים דלהלן מה דינו?

אכל חלב וחלב אכל חלב ודם ונותר ופגול
באכל מכל אחד כזית חייב אחת - קולא חייב על כל אחת ואחת - חומרא
באכל חצי כזית מכל אחד חייב אחת [7] - חומרא פטור - קולא

שבת דף עא. א

אכל חלב פעמיים בב' תמחויים בשיעורים דלהלן לבר תוטני אליבא דר' יהושע, מה הדין?

אכל ב' חצאי זיתי חלב אכל ב' כזיתי חלב
למאן דמתני ארישא [8] חייב אחת [9] חייב שתים
למאן דמתני אסיפא פטור [10] חייב שתים

שבת דף עא: א

מה הם הג' צדדים של רבינא בביאור מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש,
גבי אכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני?

בנודע לו על השני קודם הפרשה בנודע לו על השני אחר הפרשה [11]
לצד א' [12] לר' יוחנן: חייב שתים
לריש לקיש: חייב אחת
חייב שתים
לצד ב' [13] חייב אחת לר' יוחנן: חייב שתים
לריש לקיש: חייב אחת
לצד ג', ולרב אשי לר' יוחנן: חייב שתים
לריש לקיש: חייב אחת

האם מביא אשם תלוי על ספק מעילות, והאם מביא את ממון המעילה מספק? [רש"י].

האם מביא
אשם בספק?
האם מביא
את הממון בספק?
האם מביא
עוד אשם ודאי כשיוודע לו?
לר' עקיבא מביא אינו מביא מביא
לר' טרפון [14] מביא מביא אינו מביא
-------------------------------------------------

[1] כגון שנודע לו על הקצירה השניה שעשה בשגגת מלאכות וזדון שבת, והפריש עליה קרבן, שבאופן זה אין שייכת הטחינה שעמה איתה, כיון שעשאם בהעלם מלאכות - שחייב על כל אחת ואחת.

[2] דכיון שנודע לו שגגת השבת, הרי שהחטאת שהוא מביא היא בין על הקצירה ובין על הטחינה, ולכך הם גוררות את הקצירה והטחינה, דהכלל הוא שאם עשה ב' מלאכות בהעלם אחד חייב חטאת אחת. והגם שכאן יש ב' סוגי העלמות, דבתחילה נעלם ממנו השבת ושוב נעלם ממנו המלאכה, מ"מ סוף סוף העלם אחד הוא.

[3] פי', קצירה דשגגת מלאכות גוררת לקצירה דשגגת שבת - וממילא נגררת עמה גם הטחינה דשגגת שבת הראשונה, אמנם הטחינה שעם הקצירה שנודעה לו - דהיינו הטחינה השניה, במקומה עומדת וחייב שתים.

[4] פי', דאחר שנגררה הטחינה הראשונה דשגגת שבת, היא חוזרת וגוררת את הטחינה שכנגד של שגגת מלאכות, ומטעם דשם טחינה אחד הוא. אכן רבא חולק בזה וס"ל דהגם שאומרים גרירה אחת, אבל כאן הוא גרירה דגרירה, וזה לא אמרינן.

[5] לפי הלשון הראשון בעי ר' זירא מרב אסי, ופשט לו רב אסי שלא מצטרפים, וללשון השני בעי ר' ירמיה מר' זירא, ור' זירא פשט שלא מצטרפים.

[6] ס"ל דאין מצטרפים העלם שגגת שבת עם העלם שגגת מלאכות, וא"כ על קצירה וטחינה דהעלם שבת חייב אחת, ועל קצירה וטחינה דהעלם מלאכות חייב שתים.

[7] וכגון שלא שהה כדי אכילת פרס מאכילת הכחצי זית הראשון עד שאכל את הכחצי הזית האחרון. והסיקה הגמ', דהחידוש הוא, דאפי' בכה"ג שנודע לו בינתים - בין חצי כזית הראשון לכחצי זית השני, בכל אופן מצטרפים, וכרבן גמליאל דאמר "אין ידיעה לחצי שיעור".

[8] ואמרינן דמה שאמר ר' יהושע דתמחויין מחלקים, הוא דוקא לחומרא, לענין לחייב אותו בב' זיתי חלב שתי חטאות. אולם לקולא, לענין שלא יצטרפו ב' זיתי חלב זה לזה לא אמרינן.

[9] ומזה מקשה הגמ' על המ"ד דלעיל שכיון שחלוקים לחטאות (בשגגת שבת ושגגת מלאכות) לא מצטרפי, וכאן מבואר שאפי' שחלוקים לחטאות (וכגון שאכל מכל תמחוי כזית), ובכל אופן מצטרפים.

[10] דתמחויין מחלקים, ואתה ר' יהושע לומר דלא שנא לקולא ולא שנא לחומרא מחלקין, וה"ה לענין חטאות.

[11] אולם מיירי קודם כפרה, דאחר כפרה לכו"ע לא מהני על הזית השני.

[12] פי', דלכו"ע הפרשות מחלקות, ואם נודע לו על השני אחר ההפרשה - לא מהני ליה, וצריך להביא עוד קרבן. ונחלקו בידיעות, דלר' יוחנן גם ידיעות מחלקות וחייב שתים, ולר"ל רק הפרשות מחלקות.

[13] פי', דלכו"ע ידיעות אינם מחלקות, וכיון שנודע לו על השני קודם הפרשת הקרבן - קרבן אחד עולה לשניהם. ונחלקו בהפרשות, דלר' יוחנן הפרשות מחלקות, ולר"ל אינם מחלקות (ורק כפרות מחלקות).

[14] פירש"י, דהמאן דאמר בגמ' דס"ל ד"אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה" - הוא ר' טרפון, דהא אמר ר' טרפון שיכול להתנות עתה באשם ודאי, ולא יצטרך להביא עוד אח"כ אשם ודאי - הגם שלא נודע לו עדיין באותה שעה. והקשו התוס' (בד"ה מאן), דבסברא זו ד"אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה" - גם ר"ע מודה, דהא מבואר שם בסוגיא שמודה ר"ע לר' טרפון שבמעילה מועטת (-שאין סכום המעילה מגיע לשני שקלים שהוא מחיר אשם), עדיף לו שיביא את הממון עם האשם הראשון ויתנה עליו: אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי, ואם אשאר בספק מעילה - המעות נדבה ואשמי אשם תלוי.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף