[1] והקשו התוס' (בד"ה דזיתים), דא"כ איך אנו נוהגים היום להניח קדירה מוטמנת בבגדים (שאינם מוסיפים הבל) על גבי כירה גרופה, הרי הכירה מוספת הבל, ויש לאסור כמו בגפת של זיתים. ותירצו: א) דבגפת גזרו יותר - דיש לחוש שאם נתיר יבוא להטמין כל הקדרה בתוכה, משא"כ בכירה שלנו שגרפה שאין בה גחלים ולא יבוא להטמין בהם. ב) דבכירה חומה הוא מחמת האש שהולך ומתקרר, משא"כ בגפת הולך ומוסיף הבל כל הזמן.

[2] כתבו התוס' (בד"ה הא), דה"ה חוטי הסרבל שיצאו (כגון שרוכים שנותנים היום תוך הכובע של מעילי הילדים ויצא השרוך) מותר להחזירן, באופן שאינם טורח - שהיה הנקב רחב, ובאופן שאין לחוש שמא יתקע או שמא יקשור.

[3] כן פירש"י (בד"ה בחדתי), שהטעם הוא משום דעכשיו עושה אותו כלי, וא"כ הוא איסור של מכה בפטיש. אכן הרמב"ם (פכ"ב מהלכות שבת הכ"ג) כתב דהוא רק איסור מדרבנן שמא יתפור.

[4] כתבו התוס' (בד"ה אי), שאפי' בשעת מלאכה לא הוי חיבור אלא מדרבנן, אבל מדאורייתא לא, משום שאינם צריכים זה לזה. וכיון דפשיטא שאינו חיבור מה"ת, לכן לא הוי חיבור להזאה.

[5] ומבואר בגמ' שהוא התנא דס"ל לעיל גבי שלל של כובסים שהוא חיבור. אכן לגבי מקל של קרדום, יתכן שאפי' ר"ש מודה שטמא, כיון שאי אפשר לעשות בקרדום מלאכה בלעדיו גם ר"ש מודה שהוי חיבור, ולא דמי להכא שיתכן להם להיות נפרדים.

[6] אמנם ע' ברש"י לקמן (דף נח: בד"ה שלא בשעת מלאכה) שפירש שכיון שאינם צריכים להיות מחוברים - לכן אינם חשובים חיבור, אע"פ שהיו מחברים בפועל.

[7] משום שגזרו אטו טומאה שבשעת מלאכה שאז הוי חיבור.

[8] משום שגזרו אטו הזאה שלא בשעת מלאכה שאז לא הוי חיבור. וביארו התוס' (בד"ה אי), דהגם דבזמן שהם לא בשעת מלאכה חשובים כנפרדים זה מזה - הם טהורים, וא"כ אין צריכים אז הזאה כלל, מ"מ כשחוזרים ועושם בו מלאכה חוזר לטומאה ישנה, והחמירו חכמים בטומאה ישנה שלא תועיל לו הזאה שלא בשעת מלאכה כיון שאינו חיבור.