סנהדרין דף כ"ד ע"א

לווה שטען שדייניו של המלוה וכן עדיו פסולים, ונמצא באחד מהם כדבריו, האם נאמן גם בשני?

נמצא כדבריו בדיינים ולא בעדים נמצא כדבריו בעדים ולא בדיינים
לר' מאיר כשיש כת אחרת: נאמן [1]
כשאין כת אחרת: אינו נאמן
נאמן
לרבנן אינו נאמן אינו נאמן

אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו', באופנים דלהלן, האם יכול לחזור בו?

כשקבלו כדיין אחד כשקבלו כשני דיינים
לר' מאיר יכול לחזור [2] יכול לחזור
לרבנן לא יכול לחזור יכול לחזור [3]

אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו', באופנים דלהלן, האם יכול לחזור בו?

באמחול לך (קיבל עליו המלוה) באתן לך (קיבל עליו הלווה)
לרב יהודה אמר שמואל לר' מאיר: יכול לחזור
לרבנן: לא יכול לחזור
לכו"ע יכול לחזור
לר' יוחנן איבעיא
לרבא: לכו"ע לא יכול לחזור
לר' מאיר: יכול לחזור
לרבנן: לא יכול לחזור

סנהדרין דף כ"ד ע"ב

אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו', באופנים דלהלן, האם יכול לחזור בו?

קודם גמר דין לאחר גמר דין
לריש לקיש לר' מאיר: יכול לחזור
לרבנן: לא יכול לחזור
לכו"ע אין יכול לחזור
לרבי יוחנן לכו"ע יכול לחזור [4] לר' מאיר: יכול לחזור
לרבנן: לא יכול לחזור

המשחק בקוביא האם פסול לעדות?

כשיש לו עוד אומנות כשאין לו עוד אומנות
לרבי בר חמא פסול פסול
לרב ששת כשר [5] פסול

המקבל שדה מחבירו לעובדה, והתנה שאם ישאירנה בורה ישלם,
האם הוי אסמכתא? [תד"ה כל].

כשהתנה: אם אוביר אשלם במיטבא כשהתנה: אם אוביר אשלם אלפא זוזי
לפירש"י שלפנינו הוי אסמכתא הוי אסמכתא
להגהת תוס' ברש"י לא הוי אסמכתא [6] הוי אסמכתא

-------------------------------------------------

[1] ובזה [גם] נחלקו רבין שבכאן עם רב דימי לעיל, דלרב דימי בכלל לא אמרינן לפסול ע"י מגו, ולרבין כן.

[2] כן פירש רש"י בד"ה דקבליה עליה בחד, דלר' מאיר יכול לחזור בו אע"ג שיש עדיין שתי דינים כשרים. והנה הגם שבתוס' בד"ה אמר חולקים על רש"י בפירוש דברי רב דימי שאמר כגון דקבליה בחד, וס"ל שקאי על דברי רבנן, וה"ק מתי ס"ל לרבנן שיכול לחזור בו, הוא דוקא בדקבליה עליה בחד, אבל אי קבליה עליה בתרי גם לרבנן יכול לחזור בו. מ"מ ודאי שמודים הם לרש"י בדין שיכול לחזור בו אליבא דר' מאיר אע"ג דקבליה רק בחד, דאל"כ לשיטתם לא תהיה מחלוקת בין ר' מאיר לרבנן, ודו"ק.

[3] כן כתבו בתד"ה אמר. ובשיטת רש"י לא נתבאר להדיא. ובר"ן מבואר שלרש"י בדברי רבנן אינו יכול לחזור בו אפי' בקבליה בתרי.

[4] כן פשטה הגמ' מדבריו רבא, ופירש"י בד"ה רבא דהכא לא שייך לומר דרבא טעמא דנפשיה קאמר כדלעיל, משום שכאן רבא לא מיירי במחלוקת אלא בפסק דין.

[5] לרמי בר חמא שפסולו משום דאסמכתא לא קניא, א"כ אין נפק"מ כלל אם יש לו עוד אומנות אחרת או לא. אולם לרב ששת דאינו חשוב אסמכתא, דס"ל שאסמכתא היא רק באופן שסבור שבידו לעשות ולכן מסמיך, ומתחילה אין דעתו לשלם היות שסומך על עצמו, אולם בדבר שיודע שלא יכול לפעול ולעשות בו כלום, הרי שמספיקא גמר ומקני ואין כאן אסמכתא, וכל האיסור הוא משום שאינו עוסק ביישובו של עולם, ולכך אם יש לו עוד אומנות כשר.

[6] והטעם, דהא אינו משלם לו יותר, דהוא משלם לו מה שהפסיד במה שאוביר לשדהו.

עוד חומר לימוד על הדף