-------------------------------------------------

[1] עי' בתוס' בהמשך, דגם לתי' זה בכל אלו דמסקינן בהחובל דעבדינן שליחותיהו וגובין אותו בבל, לא בעי מומחין וכו', ע"כ. א"כ ה"ה שלא בעינן דרישה וחקירה. ובתוס' רא"ש מפורש כן.

[2] פירש"י בד"ה תרתי קתני, דרבא ס"ל דודאי ג' בעינן (מדאורייתא) דעירוב פרשיות כתוב כאן, וא"כ אין חילוק בין גזילות וחבלות לבין הודאות והלואות.

[3] ודייק מדכתיב תשפוט בלשון יחיד, שמדאורייתא סגי באחד, ורבנן הצריכו שלושה משום יושבי קרנות, ובשלושה ודאי שיש אחד שלמד. ועי' בתד"ה אי ובר"ן. ובמרגליות הים [כאן אות י"ד] הביא לפרש שבאחד יש לחוש שהבעל דין יחשוב שהוא אדם שלמד וגמר, וטועה הוא בו, אולם בשלושה לא חיישינן שיטעה ג' פעמים, וודאי אחד מהם לפחות למד.

[4] כן היא גירסת רבינו יונה ועוד ראשונים, וכמובא במרגליות הים כאן אות ז'. וזהו שדחה ר' יונתן: כדאמרי אינשי מי שיש לו דין יקרב אל הדיין, ולא אומר יקרב אל המשפט. אולם בתוס' ד"ה אין גרסו כגירסא שלפנינו: אל השופט, ופירשו, שדרך לומר בא ונלך לדון אצל המומחה, וא"כ אין ראי' ממ"ש התורה אלקים למומחה.

[5] כן הוכיחו תוס', שאין לתרץ שמה שאזלינן בתר הרוב הוא רק בב"ד וכדומה דהרוב לפנינו (ובזה אין חילוק בין דיני ממונות לנפשות שהולכים אחר הרוב), אבל ברובא דליתיה קמן גם בדיני נפשות לא אזלינן בתר הרוב, אין לומר כן, דלקמן [דף ס"ט ע"א] משמע שבדיני נפשות אזלינן תמיד בתר הרוב.

[6] ואף שלכאורה יש ללמוד ק"ו מדיני נפשות שאזלינן בתר הרוב. תי' תוס', וז"ל: וצ"ל דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא, הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות, ע"כ. והיינו שגם ברובא דליתא קמן יש שני סוגי רוב. אולם עדיין דבריהם צריכים ביאור, ועי' בשב שמעתתא [שמעתא ד' פרק ו'] שהאריך לבאר את דבריהם, וכתב: דמה דאזלינן תמיד בתר הרוב הוא רק ברוב שהטבע מחייבו וגורמו, וכגון רוב נשים ל-ט' חודשים יולדות, אבל כשהרוב אינו מוכרח מהטבע, אלא תלוי במנהג ורצון בני אדם, בזה חיישינן לכו"ע למיעוטא, כיון שהרבה פעמים שאדם עושה כמיעוט, וכיון שכן רוב שוורים לחרישה אינו רוב מכריע בממון, היות שהרבה פעמים יש שרוצה אדם לקנות שור לשחיטה ולא לחרישה. ולכך אמר שמואל שלא מועיל רוב כזה בממון. אולם רוב בטבע מועיל גם בממון.