תוס' ד"ה באחרונה אין בראשונה לא

(Summary: Tosfos elaborates on which is the main Mitzvah of Matzah, at the beginning or at the end, assuming that, either way, one recites the B'rachah over the first k'Zayis, or maybe that too, is not the case.)

פי' בראשונה בלא אחרונה, לא ...


Clarification: This means at the beginning and not at the end - not.

כגון דלית ליה אלא כזית מצה ותו לא, דטוב לאוכלו על השובע ולהיות טעם מצה בפיו.


Clarification (cont.): And it speaks where one only has one k'Zayis of Matzah and no more, where it is preferable to eat it to satisfaction (at the end) so that the taste of Matzah remain in one's mouth.

אבל ודאי אי אית ליה מצה לכל סעודתו, טוב לו לאכול מצה בתחלה לתיאבון ולברך עליה, ואח"כ בגמר סעודתו יאכל כזית מצה ויהיה טעם מצה בפיו.


Conclusion: But if one possesses sufficient Matzah for the entire meal, it is certainly better to eat Matzah to satisfaction at the beginning of the meal and to recite the B'rachah over it, and then at the end of the meal, one eats another k'Zayis of Matzah, in order that the taste of Matzah remains in one's mouth.

ועיקר מצוה על הראשונה שהיא באה לתיאבון, וגם יהא לבסוף טעם מצה בפיו באותו כזית אחרון.


Explanation #1: The main Mitzvah is the first Matzah that he eats, which comes to satisfy one's appetite, and it is also good to eat a k'Zayis of Matzah at the end so that the taste of Matzah remains in one's mouth.

ואפילו אם עיקר מצוה באחרונה, אין זה תימה אם אנו מברכין על הראשונה כדי לפטור המצה של אחרונה, שהרי אין לברך על האחרונה משום של'אחר שמילא כריסו הוא'.


Explanation #2: However, even if the main Mitzvah is at the end, it is not surprising that we recite the B'rachah at the beginning to cover the Matzah at the end, since based on the S'vara 'After having filled one's stomach with them, does one then recite the B'rachah?', it is not correct to recite the B'rachah at the end.

אבל יכול הוא לברך על הראשונה ותיפטר האחרונה שהיא עיקר המצוה, כדפרישית לעיל לרב חסדא גבי תרי טיבולי דמרור.


Conclusion: And one can recite the B'rachah at the beginning, and cover what one eats at the end, which is the main Mitzvah, as Tosfos explained earlier (on Daf 115. DH 'Maskif') according to Rav Chisda in connection with the two dippings of Maror.

וכן צ"ל להלל שהיה כורך מצה ופסח בסוף הסעודה, והכי הוי אכיל מצה דאורייתא, אם כן בתחלת סעודה היה מברך על המצה ואוכל, דמועלת אותה ברכה לברכת מצה עם הפסח שבסוף.


Proof: And in any event, we are forced to say this according to Hillel, who used to eat Matzah together with the Pesach at the end of the meal in order to fulfill the Mitzvah min ha'Torah. If so, at the beginning of the meal the B'rachah that he recited over the Matzah covered the Matzah that he ate together with the Pesach.

ומיהו לההיא פירוש' דלעיל דלרב חסדא בעי לחזר על שאר ירקות לטיבול ראשון כדי שיברך על המרור בטיבול שני ...


Explanation #1: However, according o the explanation that Tosfos cited above, that according to Rav Chisda one needs to look for other vegetables (and not Maror) for the first dipping in order to recite the B'rachah over the Maror by the second dipping ...

א"כ ה"נ יחזר כמו כן על הסופגנין לאכול בתחלה כדי שיברך 'על אכילת מצה' לבסוף.


Explanation #1 (cont.): Here too, one will be obligated to try and obtain Sufganin for the first k'Zayis, in order to recite 'Al Acilas Matzah' at the end.

מיהו לפי' אחר שגם לרב חסדא אין צריך לחזר על שאר ירקות אלא מברך על המרור בטיבול ראשון, ובאותה ברכה יצא בטיבול שני, ה"נ יברך על מצה דמתחלה ויצא בשל מצות מצה שלבסוף.


Explanation #2: Whereas according to the other explanation, that even according to Rav Chisda it is not necessary to look for other vegetables, but may use Maror for the first dipping, and be Yotzei the second dipping with that B'rachah, then here too, one will be able to recite the B'rachah over the Matzah at the beginning, and be Yotzei with the B'rachah over the Matzos Mitzvah at the end.



תוס' ד"ה מפטירין אחר מצה אפיקומן

(Summary: Tosfos discusses the differences between Matzah, the Pesach, the Minchah and the Chagigah in this regard.)

וא"ת, אחר הפסח מאי טעמא אין מפטירין, הא נפיש טעמיה טפי ממצה?


Question: Why then, do we Pasken 'Ein Maftirin achar Pesach Afokoman', seeing as the taste of the Pesach is stronger than that of Matzah?

יש לומר, כדמפרש בירושלמי - דמשום הכי נאכל על השובע שלא יבא לידי שבירת עצם, וכתיב (שמות יב) "ועצם לא תשברו בו", ומש"ה אין אוכלין שום דבר.


Answer: This conforms with the Yerushalmi - which attributes the Mitzvah of eating the Pesach to satisfaction to the fear that one will otherwise come o break a bone, and the Torah writes in Shmos (Chapter 12) "And you shall not break any bones on it", which explains why one may not eat anything after it.

וא"ת, הא במנחה נמי אמרי' בתמורה (דף כג.) ובמנחות (דף כא:) ד'נאכלת על השובע', וליכא למימר האי טעמא?


Question: With regard to the Minchah too, the Gemara says in Temurah (Daf 23;) and in Menachos (Daf 21:) that it must be eaten to satisfaction, even though this reason is not applicable there?

י"ל, דהתם ה"ט שלא יצא משלחן רבו רעב.


Answer: The reason there is so that one does not leave the table of one's Master hungry.

אבל במצה לא שייך האי טעמא, דלאו משלחן רבו הויא כולי האי.


Answer (cont.): That reason however does not apply to Matzah, as can cannot refer to it as 'the table of one's Master' to the same extent.

וחגיגה הבאה עם הפסח, אע"ג דאיכא למ"ד דאית בה משום שבירת עצם, ואפ"ה אינה נאכלת על השובע ...


Question: And the Chagigah that comes together with the Pesach, even though there is an opinion which forbids breaking a bone on it, yet it does not need to be eaten to satisfaction ...

היינו משום דפסח בן שנתו הוא ורכיך, וחיישינן לשבירת עצם, אבל חגיגה לא.


Answer: That is because we are only worried about breaking a bone of the Pesach because it is in its first year and therefore tender (and breaks easily), but not the Chagigah.

ומאן דאמר 'אין מפטירין אחר מצה ופסח', אם כן, לא ס"ל כטעם הירושלמי אלא סבר דבעינן שיהא טעם מצה ופסח בפיו.


Conclusion: And the opinion that holds 'Ein Maftirin' both after Matzah and after Pesach, does not hold of the reason of the Yerushalmi, but that so that the taste of Matzah and Pesach should remain in one's mouth.



תוס' ד"ה כל בן נכר לא יאכל בו בו אינו אוכל

(Summary: Tosfos proves that both this Sugya and the Sugya in 'Mi she'Hayah Tamei' are referring, not to the actual Pasuk, but to the inference.)

אין לפרש 'בו אינו חייב לאכול', דהא ודאי חייב לאכול, דהא חייב בכל המצות.


Rejected Meaning: One cannot explain that he is not Chayav to eat it, because he certainly is Chayav to, since he is Chayav to keep all the Mitzvos.

אלא שאינו רוצה.


Correct Meaning: But that he doesn't want to.

ונראה לפרש דמיירי בישראל מומר בשעת שחיטה, וחזר ועשה תשובה, וקאמר אף על גב דישראל מעליא הוא, כיון שלא נמנה עליו בשעת שחיטה, שוב אינו אוכל בו, אבל אוכל הוא במצה ובמרור.


Explanation: And it speaks about a Yisrael Mumar at the time of the Shechitah, who then did Teshuvah, and the Gemara now says that even though he is a proper Yisrael, since he was not designated on it at the time of Shechitah, he may no longer eat it, but that he can eat Matzah and Maror.

וערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה, וחייב בכל המצות ומקיים כולן, אלא שאינו בפסח.


Explanation (cont.): And an 'Areil', someone whose brothers died as a result of the Milah, is Chayav all the Mitzvos and keeps them all, with the sole exception of the Pesach.

ובפרק מי שהיה טמא (לעיל דף צו.) גרס תרוייהו - "כל ערל לא יאכל בו" "כל בן נכר לא יאכל בו" למה לי?


Sugya of Mi she'Hayah Tamei: The Gemara in Perek Mi she'Hayah Tamei (above on Daf 96.) cites both Pesukim "Kol Areil Lo Yochal bo" and "Kol ben Neichar Lo Yochal bo" and asks why we need them both.

ומשני - 'צריכי, דאי אתמר ערל, משום דמאיס ... '.


Sugya of Mi she'Hayah Tamei (cont.): And it answers that they are needed because, 'Had it mentioned only Areil ... because it is (physically) disgusting ... '.

לכאורה משמע דאיצטריך גופיה דקרא.


Refuted Explanation: This seems to mean that the 'Tz'richusa' refers to the actual Pasuk itself.

ולא נהירא - דלמה לי צריכותא? אפילו דמו להדדי לגמרי, וכי מזהירין מן הדין? פשיטא דתרוייהו צריכי למכתב?


Refutation: but this not correct, since, why do we need a Tz'richusa? Even they were exactly the same, since when can one learn one La'v from another' ('Ein Mazhirin min ha'Din)? So it is obvious that both Pesukim are necessary?

אלא א'דיוקא דקראי קאי דדייקינן 'בו הוא דאינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ובמרור' קיימא הך צריכותא, והכי מיפרשא התם ...


Correct Explanation: The Tz'richusa must therefore refer to the inferences of the Pesukim - ' "It" he cannot eat, but he can eat Matzah and Maror'. This is how it explains it there:

'צריכא, דאי אשמעינן ... '. כלומר תרוייהו צריכי לדיוקא דקרא - 'אבל אוכל הוא במצה ובמרור'.


Correct Explanation (cont.): 'We need them, because had it taught us ... ', meaning that both Pesukim are needed for their inferences ...

דאי אשמעינן 'ערל', משום דלבו לשמים, אבל 'בן נכר' אימא לא.


Correct Explanation (cont.): Because had it mentioned 'Areil', that it is because his heart is sincere (that he is permitted to eat Matzah and Maror), but ben Neichar I would have thought not.

ואי אשמעינן 'בן נכר', משום דלא מאיס, אבל 'ערל', אימא לא.


Correct Explanation (concl.): And had it mentioned 'ben Neichar', that is because it is not disgusting, but 'Areil', I would have thought not.

ואף על גב דגמרא לא קאמר הכי ...


Implied Question: Even though this is not what the Gemara says ...

ליכא למיחש, שלא בא להשמיענו אלא שחלוקים זה מזה, והוי כאילו צריכי לגופייהו.


Answer: It doesn't matter, since the Gemara is only to inform us they are different, and it is as if one needs the actual Pesukim themselves.

ודכוותה אשכחן בפ"ק דב"ק (דף ג.) גבי "ושלח", דמשמע שן ומשמע רגל כו'.


Precedent: And we have a similar format in the first Perek of Bava Kama (Daf 3.) with regard to "Veshilach", implying both Shein and Regel ... .



תוס' ד"ה רב אחא בר יעקב אמר אחד זה ואחד זה מדרבנן

(Summary: Tosfos first queries Rav Acha bar Ya'akov's statement, then presents a contradiction in Halachah.)

צ"ע, בההיא סוגיא דפרק כל שעה (לעיל דף כח:) דמשמע בין לר' יהודה בין לר"ש סבירא להו דהוי דאורייתא ...


Question: From the Sugya in Perek Kol Sha'ah (above, on Daf 28.) which implies that both Rebbi Yehudah and Rebbi Shimon hold that it is d'Oraysa ...

מר נפקא לן מ"עליו" מדכתיב "שבעת ימים תאכל עליו מצות", ד"עליו" מיותר לומר ד'עליו של פסח הוא חייב לאכול מצות'.


Question (cont.): One learns it from "Alav", since the Torah writes "Seven days you shall eat on it (Alav) Matzos", and the word 'Alav' is superfluous, to Darshen from it that 'Over and above the Pesach one is Chayav to eat Matzos'.

ומר נפקא לן מ"בערב תאכלו מצות" כדרבא.


Question (cont.): The other learns it from "be'Erev Tochlu Matzos".

וצ"ל, דההיא פלוגתא אליבא דרבא, ולא כרב אחא בר יעקב.


Answer: We are forced to say that that Machlokes goes according to Rava, and not like Rav Acha bar Ya'akov.

ומ"מ תימה, דרבי יהודה מצריך קרא לטמא ושהיה בדרך רחוקה וערל ובן נכר כסברת רב אחא בר יעקב דלית הילכתא כוותיה, ואנן קיימא לן כרבי יהודה לגבי רבי שמעון?


Question: It is nevertheless difficult in that Rebbi yehudah requires a Pasuk for Tamei, Derech Rechokah, Areil and ben Neichar, like Rav Acha, whose opinion is not Halachah; Yet we Pasken like Rebbi Yehudah against Rebbi Shimon?




תוס' ד"ה מלא תותירו עד בקר נפקא

(SUMMARY: Tosfos reconciles this with the Gemara in 'Keitzad Tzolin'.)

אע"ג דדרשינן מיניה (לעיל דף פג:) 'ליתן לו בקר שני לשריפתו', דנפקא לן מהתם ד'אין שורפין קדשים בי"ט' ...


Implied Question: Even though we Darshen from it (earlier, Daf 83:) 'To give an extra morning for burning it, from which we learn there that 'One is not permitted to burn Kodshim on Yom-Tov'.

אית מאן דמפיק ליה בפ"ב דשבת (דף כד:) ובמכילתין מדוכתא אחרינא.


Answer: There is an opinion there that derives it in the second Perek of Shabbos (Daf 24:) and in our Masechta (83:) from a different source.



תוס' ד"ה אמר רבא אכל מצה בזמן הזה כו'

(Summary: Tosfos discusses as to whether the Halachah is like Rebbi Elazar ben Azaryah or not and explains various Mishnahs in light of the Machlokes between him and Rebbi Akiva.)

יש מפרשים דכך הלכה, דהא סתם מתני' כוותיה.


Explanation: Some say that this is the Halachah, seeing as the S'tam Mishnah goes according to him.

ואין זה ראיה, דהא פרק ב' דמגילה (דף כ:) אשכחן סתמא אחרינא דלא כוותיה ...


Refutation: But this is no proof, since in the second Perek of Megilah (on Daf 20:) we find another S'tam Mishnah that does not.

דתנן 'זה הכלל: כל דבר שמצותו בלילה, כשר כל הלילה' - לאתויי אכילת פסחים, ודלא כר"א בן עזריה, דאמר אכילת פסחים עד חצות'.


Refutation (cont.): As the Mishnah says there 'This is the rule - Wherever the Mitzvah applies by night, it can be performed all night' - which comes to include eating the Pesach, which is not like Rebbi Elazar ben Azaryah, who says that it must be eaten by mid-night (Chatzos).

היינו ודאי מדאוריית', ובתר הכי פסול למיכל.


Refutation (concl.): And that speaks mi'd'Oraysa', after which it may no longer be eaten.

אבל הא דאמרינן 'הקטר חלבים ואימורים עד חצות', כדאמרינן בריש ברכות (דף ב.) לא הוי אלא מדרבנן, אפילו לראב"ע.


Explanation Gemara B'rachos: But when the Mishnah at the beginning of B'rachos (Daf 2;) says that 'The burning of the fat-pieces and the limbs may only be burned until Chatzos', that is only mi'de'Rabbanan, even according to Rebbi Elazar ben Azaryah.

משום הכי אם עיכב להקטיר עד חצות, לא נפסל בכך, דהא מן התורה היו כשירים עד הבקר, וחכמים לא עשו סייג לדבר להביאם לבית הפסול קודם הזמן.


Explanation Gemara B'rachos (cont.): Which explains why, even if one delayed burning them until Chatzos, they do not become forbidden, since min ha'Torah they are Kasher until morning, and the Rabanan did not issue a decree to bring them to the Beis ha'Pesul (to be burned) before the specified time.

ובפ' המזבח מקדש (זבחים פו:) נמי מוכח הא דחצות עושה (פיגול) [עיכול], מדרבנן.


Support: And it is also evident from Perek ha'Mizbe'ach Mekadesh (Zevachim, 86:) that what Chatzos renders the limbs burned is only mi'de'Rabbanan.

וההוא דבפרק איזהו מקומן (שם נז:) דקאמ' דמתני' ד'הפסח אינו נאכל אלא עד חצות' ר"א בן עזריה היא.


Gemara Eizehu Mekoman: The Sugya in Perek Eizehu Mekoman (Ibid. 57:) establishes the Mishnah 'Eino Ne'echal Ela ad Chatzos' like Rebbi Elazar ben Azaryah.

ופריך ממאי דאורייתא, דלמא מדרבנן ור"ע היא?


Gemara Eizehu Mekoman (cont.): The Gemara asks there how we know that it is d'Oraysa, maybe it is de'Rabbanan, and the author is Rebbi Akiva?

ומשני, א"כ מאי 'אלא' פירוש - אי הוה מדרבנן לא ה"ל למיתני 'אלא'.


Chatzos And it answers if so, why does the Tana add the word 'Ela', which it ought to have omitted if it is only mi'de'Rabbanan.

דהא לעיל גבי תודה וחטאת תנא 'עד חצות', ולא תנא 'אלא' ...


Proof: Since earlier there, regarding Todah and Chatas the Tana says 'ad Chatzos' and does not insert 'Ela' ...

דאפילו אירע דעבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות, לא נפסל ואוכלו לאחר חצות, כדמשמע פ"ק דברכות (דף ט.) ...


Proof: Because even if one transgressed the words of the Chachamim and failed to eat them before Chatzos, they do not become Pasul and one may eat them after Chatzos, as is implied in the first Perek of B'rachos (Daf 9.) ...

גבי ק"ש בההוא מעשה ד'באו בניו של ר"ג מבית המשתה'.


Proof (cont.): With regard to the episode where Raban Gamliel's sons returned from the party ... .

ומ"מ איכא סייג, דעבר על דברי חכמים אם לא אכל קודם חצות.


Conclusion: In any event, there is a decree, and someone who eats it (the Korban Pesach) after Chatzos contravenes the words of the Chachamim.

וה"ג התם 'א"כ מאי "אלא" '?


Gemara Eizehu Mekoman (concl.): And the text there (in Zevachim) reads 'If so, what does 'Ela' mean? ...

ותו כי הנך, מה הנך דאורייתא ... ' - כלומר מה הנהו ד'אינו נאכל אלא למנוייו וצלי' היינו דאוריית', 'אף ה(נ)ך נמי ד'עד חצות' דאורייתא, ורבי אלעזר בן עזריה היא. [עי' תוס' זבחים נז: ד"ה ואב"א ותוס' מגילה כא. ד"ה לאתויי].


Gemara Eizehu Mekoman (concl.): Moreover, it is like the others, just as the others are d'Oraysa ... ' meaning that just as the other cases mentioned there 'And it may only be eaten by the designees, and roasted' are d'Oraysa, so too is the case of 'until Chatzos' d'Oraysa, and the author is Rebbi Elazar ben Azaryah. (See Tosfos Zevachim, 57:, DH 'Ve'iba'is Eima;, ve'Tosfos Megilah, 21. DH La'asuyei').