[1] פירש"י כגון שנכנס שם אדם טמא וספק אם נגע ספק אם לא. והקשו התוס' (בד"ה חבית), דממ"נ אם ברה"י ספקו טמא ואם ברה"ר ספקו טהור, ולכן העמידו שמיירי בב' חביות ברה"י ונגע טמא באחת מהן ואין יודע במי נגע דבכה"ג לא ילפינן מסוטה לטמא ברה"י, דכיון שבודאי אחת טמאה ואחת טהורה - אין לטמא את שניהם, דאינו דומה לסוטה, ששם יתכן שהיא טמאה בודאי.

[2] עוד מתבאר בסוגיא (בריש עמוד ב') שנחלקו בזה ב"ש וב"ה, דלב"ש שאי אפשר לשרוף פיגול ונותר שהם מטמאים את הידים רק מדרבנן - עם בשר שהוא טמא מה"ת, וה"ה כאן. ואילו לפי ב"ה אפשר לשרוף.

[3] פי', דאין ראיה מדברי ר' יהושע שחש להפסד חולין (טמאין) המרובים כשתפול התרומה לשם, ולכן התיר לקבל אותה בכלים טמאים כיון שסופה להטמא כשתפול לתוך החולין הטמאים. משא"כ כאן שאין כאן הפסד, ואף שצריך לעשות ב' מדורות אחת לתרומה טהורה ואחת לטמאה - ומפסיד עצים, הוי הפסד מועט בעלמא ולא התירו בשביל זה לטמא את התרומה אף שבין כה סופה הולך לאיבוד.

[4] אכן אומרת הגמ' שגם ר' יוסי מודה לשיטת ב"ה שהיכא שהיה טמא מדרבנן (כגון פיגול ונותר שורפין אותו עם בשר טמא מה"ת).

[5] כיון שסופו הולך לאיבוד, לכן כבר מעכשיו מותר לשורפו. וביאר רש"י בזה, שזה הטעם שדקדק ר' יוחנן את דבריו דוקא מדברי ר' חנינא ולא מדברי ר' יהושע, דמדברי ר' יהושע מאי איריא בשש, אפי' קודם שש נמי.

[6] ס"ל לתוס' דלא חשיב בזמן הזה כהולך לאיבוד, כיון שיכול עדיין למצוא להם אוכלים, דהוא עדיין שעה המותרת באכילה.

[7] שנטמא ממשקים שנטמאו מכלי שנטמא בשרץ (שלישי), עם בשר שנשרף באב הטומאה (ראשון).

[8] פי', דגם דבר שטמא רק מדרבנן אפשר לשורפו עם דבר הטמא מה"ת, וה"ה תרומת חמץ בשעה ששית שאסורה רק מדרבנן נשרפת עם תרומה טהורה.

[9] כתבו התוס' (בד"ה רבי), שזו דעת ר' יוסי דוקא אליבא דר"ע.

[10] ס"ל שדוקא אם שני הטמאים מה"ת אז אפשר לשרוף אחד עם השני, אולם אם היה אחד טמא רק מדרבנן אי אפשר. וה"ה לענין חמץ שאסור רק מדרבנן, אי אפשר לשרוף שם תרומה טמאה עם טהורה.