נדה דף כד. א

גוף אטום (אין אמו טמאה לידה), והוא כדי שינטל מן החי וימות, כמה צריך שיחסר בו [1]?

כמה יחסר? ומה סברתו?
לר' זכאי עד למעלה מהארכובה כדי שתהיה טריפה - דטריפה לא חיה
לר' ינאי על למעלה מנקביו ס"ל דטריפה חיה וצריך שיהיה נבלה וכר"א [2]
לר' יוחנן עד מקום טבורו ס"ל דטריפה חיה ופליג נמי אר"א [3]

המפלת באופנים דלהלן, האם טמאה לידה?

פניו ממוסמסים - מעוכים קצת פניו טוחות - אין ניכר בהם צורה כלל
ללשון הראשון לר' יוחנן: טמאה
לריש לקיש: טהורה
-----
לרב פפי טמאה לר' יוחנן: טהורה
לריש לקיש: טמאה

בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות, מה דינה?

באשה - לענין טומאת אמו בבהמה - לענין אכילתו
כשנולד במעי אמו
לרב אינו ולד וטהורה אסור באכילה [4]
לשמואל ולד וטמאה אסור באכילה מותר באכילה [5]
-------------------------------------------------

[1] מבואר בגמ' בשם רב פפא, דכל השיעורים דלהלן מיירי בנחסר בו מלמטה למעלה, כלומר שלמטה הוא חסר ולמעלה הוא שלם. אולם להיפך, שהיה חסר מלמעלה אפי' בכל שהו קרי ליה גוף אטום, ואמו טהורה מטומאת לידה. וכן אמר רב גידל בשם ר' יוחנן, שאם חסר מגולגלתו הוי גוף אטום ואמו טהורה.

[2] דאמר ר' אלעזר ניטל ירך וחלל שלה נבלה, כלומר שהגם שהיא חיה עכשיו - הנוגע בה טמא כנוגע בנבלה.

[3] פי', פליג על ר"א שאמר שאפי' כשניטל ירך וחלל שלה כבר היא נבלה, וס"ל שצריך להנטל יותר - עד מקום טבורו, כדי שנחשבנה נבלה מחיים.

[4] וס"ל לרב ד"השסועה" דאמר קרא, דהיא בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות לא מיירי בנולד וחי - דאינו חי, אלא בא לאסור אפי' בבן פקועה נמי.

[5] וכל הפסוק שאסר, מיירי בנולד - דס"ל לשמואל דהוא חי, אבל בבן פקועה מותר. ולרש"י מיירי במין מיוחד שהאם והבת הם בני ב' גבין וב' שדראות - ובזה איצטריך קרא לאסור כשהוא חי, אולם בנולד מבהמה רגילה, לא איצטריך קרא לאסור - דהוא נפל. ולפ"ז רב שימי דפריך מבכור - פריך לתרוייהו, דלשניהם אינו מתקיים, ומדתני ליה גבי מומי בכור ש"מ דמתקיים. אולם תוס' (ד"ה רבי) חולקים וס"ל דהוא מתקיים, ולא פריך רב שימי רק על רב דס"ל שאינו מתקיים, והפסוק לאסור השסועה - לשמואל קאי על נולד מן בהמה רגילה דמתקיים, ולכך איצטריך קרא למיסר ליה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף