נדה דף יח. א

"תני ר' חייא (לעיל יז:) דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה. ורב קטינא אמר אין חייבין ואין שורפין". כמי סוברים האמוראים דלהלן?

לר' חייא טמא ודאי לרב קטינא טמא מספק
לאביי ללישנא דבתר חששא - ספק פליגא מסייע
ללישנא דבתר חזקה - ודאי מסייע [1] פליגא [2]
לרב הונא - לא פליגי ר"ח ורב קטינא מן הלול ולפנים מן הלול ולחוץ
לרמי בר שמואל ורב יצחק בריה דר"י לא פליגא [3] מסייע [4]

אליבא דאביי ללישנא דבתר חששא, מה הדין בנמצא בפרוזדור ולפנים לצד גופא? [תוד"ה כאן].

בגג פרוזדור בקרקע פרוזדור
לרש"י ספק ספק [5]
לתוס' ספק ודאי טמא [6]

שליה הנמצאת בבית - האם הבית טמא מדין אהל המת, לשרוף תרומה, ומדוע? [תוד"ה שליא].

לרש"י לתוס'
לרבנן טמא - דרוב שליות יש בהן ולד [7] טמא - דרוב פעמים שאין הולד נימוק
לר' שמעון טהור - דנעשה דם ונתבטל בדם לידה

נדה דף יח: א

לר' מאיר דס"ל סמוך מיעוטא לחזקה בתינוק שנמצא בצד העיסה,
מה הוא הודאי ומה הוא הספק שמחמתו מטהרים? [תוד"ה רוב].

מה הוא הודאי? מה הוא הספק?
לרש"י - רוב תינוקות מטפחין באשפה שיש בה שרצים ודאי נגע בעיסה -
דאנו רואים בצק בידו
ספק אם טיפח באשפה ונטמא
לתוס' והירושלמי - רוב תינוקות מטפחין בעיסה ודאי התינוק טמא -
דנשים נדות מחבקות אותו
ספק אם נגע בעיסה -
דשמא אדם טהור נתן לו הבצק [8]

המפלת חתיכה מה דינה?

בחתיכה בצבע של ד' מיני דמים בחתיכה בצבע שאר דמים הפילה ואינה יודעת מה הפילה
לרב יהודה אמר שמואל לר' יהודה: טמאה נדה
לרבנן: טהורה
טהורה אפי' מנדה לר' יהודה: ----
לרבנן: טהורה
לר' יוחנן טמאה נדה טהורה אפי' מנדה לר' יהודה: טמאה נדה [9]
לרבנן: טהורה

-------------------------------------------------

[1] ומיירי מן הלול ולפנים - דבאופן זה טמא בודאי - דנמצא הדם לצד אחוריה, דיש לנו לומר שבא מן החדר. אבל מן הלול ולחוץ שהוא לצד פניה, יש לנו לומר שבא מן העלייה וטהור בודאי. וא"כ על כרחך דר' חייא מיירי מן הלול ולפנים דוקא.

[2] דללישנא זו אין לנו ספק בשום מקום, וכנ"ל בהערה הקודמת, וא"כ על כרחך דפליגא.

[3] הגם שמסתבר לומר דפליגא, דהרי הם אמרו דספיקו טמא ותני ר' חייא אמר שטמא ודאי. תירצה הגמ', דהם מיירי היכא דנמצא הדם בגג פרוזדור - דהיינו שלא כהרגלו, דהיה צריך להמצא הדם בקרקע פרוזדור, דכיון דשוה החדר לפרוזדור בגובהו, לא צריך הדם להגיע לגג הפרוזדור. ואם בכל אופן הגיע - דהיינו שלא כדרכו, יש לנו לספק אולי בכלל אין זה דם החדר אלא דם העלייה שגם יכול להגיע לשם ע"י שמזדקרת ושוכבת על הגב. ומה שאמר ר' חייא דודאי טמא, כשנמצא כדרכו בקרקע פרוזדור, ובאופן זה גם רמי בר שמואל ורב יצחק מודים שודאי טמא. [ולאביי ללישנא דחששא, ע' בטבלא הבאה].

[4] ומיירי מן הלול ולפנים דבזה אמרו רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דר"י שספקו טמא. אולם מן הלול ולחוץ (-לצד פניה) לא מיירי רב קטינא, דבאופן זה ספקו טהור.

[5] פירש"י דגם בקרקע פרוזדור יש לתלות לאביי בספק שמא בא מן החדר, דכיון דאתה הולך אחר חששות - בכל מקום יש לחשוש שמא בא מן העלייה - ואין לטמא בודאי. ובזה חולק אביי על רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דר"י, שנתבאר לעיל שהם מודים בקרקע פרוזדור אליבא דר' חייא דטמא.

[6] והתוס' חולקים וס"ל דודאי לאביי בקרקע פרוזדור טמא, וא"ת א"כ למה אמרינן דללישנא דחששא אביי חולק על ר' חייא, הא איכא לאוקמי בקרקע פרוזדור שמודה אביי שטמא. וי"ל שלאביי ודאי ר' חייא לא מיירי התם - דשם פשיטא הוא דטמא (דהא לאביי אפי' מן הלול ולחוץ שקרוב מן העלייה יש ספק שמא בא מן החדר - כ"ש בקרקע פרוזדור שהוא ממש ליד החדר שאין לחוש לדם עלייה), וודאי מיירי ר' חייא בגג פרוזדור שטמא ודאי, ואביי בגג פרוזדור ס"ל שרק טמא מספק.

[7] הקשו התוס', דמשמע בחולין (דף עז.) דאין שליא בלא ולד. ולכן פירשו שמה שצריך לסמוך כאן על הרוב, הוא לומר שלא נימוק.

[8] וסבר ר"מ לטהר, דסמוך מיעוטא דלא נגע בעיסה - אלא אדם אחר נתן לו, לחזקת טהרה של העיסה, ולכך העיסה טהורה. אולם רבנן ס"ל דכיון שדרך התינוק לטפח בעיסה מעצמו - הוי רובא, ורוב מכריע את החזקה. וכיון שאמרינן שמסתמא נגע בעיסה, אפי' אם לא יהיה עיסה בידו יהיה טמא, דהא התינוק ודאי טמא, ויש לנו רוב לומר שנגע בעיסה.

[9] ומבואר בגמ', דאפי' שאזלינן הכא בתר הרוב - ורוב חתיכות של ד' מיני דמים הויין, מ"מ אינה טמאה בודאי לשרוף על מגעה תרומה אלא רק תולין. וזהו מה שבא ר' יוחנן למעט בכלל שלו שאמר גבי טומאה דאשה: שבמקור, שליא וחתיכה - אזלינן בתר הרוב גם לטמא, ואילו בשאר דברים לא.

עוד חומר לימוד על הדף