1)

RAN DH v'Af Al Gav she'Hegi'a Shevi'is

ר"ן ד"ה גמ' ואף על גב שהגיע שביעית

(SUMMARY: The Ran explains the Chidushim of the Mishnah according to Rav and Shmuel.)

דקסברי רב ושמואל דאע"ג דכולהו פירי דהפקרא אינון אפילו הכי כיון שבשעה שהדירו היו שלו חייל איסורא אפי' בשביעית שיצאו מרשותו

(a)

Explanation: Rav and Shmuel hold that even though all Peros are Hefker, since at the time he forbade him through a vow, they were his, the Isur takes effect even in Shevi'is, after they left his Reshus.

ומתני' תרי דיני קתני רישא אשמעינן דכיון שהדירו לפני שביעית חייל נדריה אפילו כי מטא שביעית

1.

Our Mishnah teaches two laws. The Reisha teaches that since he was Madir him before Shevi'is, his vow takes effect even when Shevi'is comes;

וסיפא אשמעינן דאם בשביעית נדר נהי דלא חייל נדריה לגבי פירי דהפקרא נינהו לגבי ארעא מיהא חייל וכדמפרש בגמרא טעמא לקמן.

2.

The Seifa teaches that if he vowed in Shevi'is, granted, his vow does not take effect regarding Peros, for they are Hefker, but regarding the land it takes effect, like the Gemara explains the reason below.

2)

RAN DH Leima b'Ha ka'Mipalgei d'Rav u'Shmuel Savrei...

ר"ן ד"ה לימא בהא קמיפלגי דרב ושמואל סברי...

(SUMMARY: The Ran explains the Chidush according to R. Yochanan and Reish Lakish, in this Hava Amina.)

נראה לי דהכי פירוש' דשמעתא דקא סלקא דעתין השתא דרב ושמואל ורבי יוחנן ור"ל כולהו אפירושא דמתניתין קיימי רב ושמואל מפרשי לה כדפרישית

(a)

Explanation: It seems to me that our Sugya means as follows. Now we are thinking that Rav and Shmuel, and R. Yochanan and Reish Lakish, all come to explain our Mishnah. Rav and Shmuel explain it like I explained;

ור' יוחנן ור"ל מפרשי לה דחדא קתני וכולה כשהדירו לפני שביעית וקאמר דנדר זה שני דינין יש לו

1.

R. Yochanan and Reish Lakish explain that it teaches one case. It is all when he was Madir him before Shevi'is. [The Mishnah] says that this vow has two laws;

דלפני שביעית חייל נדרא לגמרי שאינו יורד ואינו אוכל

2.

Before Shevi'is, his vow takes effect totally. He (the Mudar) may not enter his land or eat [his Peros];

אבל כשהגיע שביעית הותר מקצתו דנהי דאינו יורד בתוך שדהו משום דארעא אכתי ברשותי' קיימא כדפרישי' טעמא לקמן אפ"ה פירי שרו דהא בשביעית נפקי מרשותיה

3.

However, when Shevi'is comes, it is partially permitted. Granted, he may not enter his land, because the land still belongs to him, like I explained the reason below. Even so, the Peros are permitted, for in Shevi'is they leave his Reshus.

ואף על פי שהדירו בשעה שהיה ברשותו דהיינו לפני שביעית סברי ר' יוחנן ור"ל דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו

i.

Even though he was Madir him at a time when it was in his Reshus, i.e. before Shevi'is, R. Yochanan and Reish Lakish hold that one cannot forbid something in his Reshus [to be forbidden even] after it leaves his Reshus.

ונהי דרישא לא אשמעינן מידי דפשיטא דלפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל

(b)

Implied question: The Reisha does not teach anything. Obviously, before Shevi'is he may not enter [his land] or eat!

סבירא להו דנקט רישא משום סיפא לאשמעינן דאע"פ שהדירו לפני שביעית שהיו פירות ברשותו אין איסורו חל לאחר שיצאו מרשותו דהיינו בשביעית

(c)

Answer: They hold that the Reisha was taught due to the Seifa, to teach that even though he was Madir him before Shevi'is, when the Peros were in his Reshus, the Isur does not take effect after they leave his Reshus, i.e. in Shevi'is;

ומש"ה הוה סליק אדעתיה דר' יוחנן ור"ל סברי דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפילו היכא דאמר נכסים אלו א"נ אפילו היכא דאמר בהדיא שהוא אוסר אותם אפילו לאחר שיצאו מרשותו

1.

This is why we thought that R. Yochanan and Reish Lakish hold that one cannot forbid something in his Reshus for after it leaves his Reshus, even when he said "this property", or even when he said explicitly that he forbids them after they leave his Reshus.

והוה סבירא לן הכי אף על גב דר' יוחנן ור"ל לא איירו אלא בנכסי

2.

Implied question: Why should we think so? R. Yochanan and Reish Lakish discuss only [when he said] "my property"!

משום דבשלמא אי אמרינן דרבי יוחנן ור"ל אמרי הכי בנכסים אלו איכא למימר דתנא רישא משום סיפא וכדפרישית

3.

Answer: It is because granted, if we say that R. Yochanan and Reish Lakish say so regarding "this property", we can say that the Tana taught the Reisha due to the Seifa, like I explained;

ואף על גב דאמרי ר' יוחנן ור"ל נכסי לאו דוקא דאמר נכסי בלחוד אלא אנכסים אלו דאמרי רב ושמואל קיימי דבנכסים אלו דינו כנכסי וכמו שנפרש לפנינו

i.

Even though R. Yochanan and Reish Lakish said "Nichasai (my property)", he did not really say only this. Rather, they refer to 'this property', which Rav and Shmuel discussed.

דאם איתא דר' יוחנן ור"ל דוקא בנכסי קא אמרי א"כ מה אשמעינן תנא דמתניתין רישא ודאי לא צריכא לאשמעינן דלפני שביעית חייל נדרא לגמרי

(d)

Proof: If R. Yochanan and Reish Lakish said only regarding "my property", what does the Tana of our Mishnah teach? Surely we do not need the Reisha to teach that before Shevi'is, his vow takes effect totally!

וכי תימא משום סיפא נקט לה לאשמעינן דכיון דמעיקרא אמר נכסי כשהגיע שביעית הותר מקצתו של נדר זה דהיינו לענין אכילה

1.

Suggestion: Perhaps the Seifa is needed to teach that since initially he said "my property", when Shevi'is comes, part of this vow is permitted, i.e. regarding eating.

הא נמי לא צריכא לאשמעי' דפשיטא דבלשון נכסי לא משמע אלא בעוד שהיו ברשותו

2.

Rejection: Also this it need not teach. This is obvious, for "my property" connotes only when it is in his Reshus!

דגדולה מזו שנינו בפירקא דלקמן /נדרים/ (דף מו) ומייתינן לה בסמוך בשמעתין האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר

3.

We learned a bigger Chidush below (46a), and it is brought below in our Sugya. One who said to his friend "Konam is your house that I will not enter", or "your field that I will not buy it", if he died or sold it to someone else, he is permitted.

וכיון דאפילו גבי נודר דליכא לספוקי דמצי אוסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו אמרינן דכי אמר ביתך לא משמע אלא בעוד שהוא שלו

4.

Since even regarding one who vowed [to forbid himself], that there is no doubt that he can forbid to himself his friend's property, even after it leaves his friend's Reshus, we say that since he said "your house", this connotes only while it is still his;

כ"ש לגבי מדיר דאיכא לספוקי אי מצי אסיר לבתר שיצאו מרשותו דפשיטא מילתא דבלשון נכסי אינו אוסר אלא בעודן ברשותו

i.

All the more so, regarding a Madir, about which we have a Safek whether he can forbid [to his friend] after it leaves his Reshus, obviously the expression "my property" forbids only while it is still in his Reshus!

דודאי כי אמר נודר ביתך או נכסיך וכי אמר מדיר ביתי או נכסי לשונות שוין הן

5.

Surely when the Noder said "your house", or "your property", or if the Madir said "my house" or "my property", these expressions are the same;

הלכך אם איתא דר' יוחנן ור"ל דוקא בנכסי אמרי דאין אדם אוסר תנא דמתני' לא אשמועי' מידי לא ברישא ולא בסיפא

i.

If R. Yochanan and Reish Lakish say that one does not forbid [his property after it leaves his Reshus] only when he said "my property", the Tana of our Mishnah does not teach anything, not in the Reisha and not in the Seifa!

וכ"ת כולה לאשמועינן דינא דשביעית אינו יורד לתוך שדהו נקט לה דלא תימא דארעא נמי רחמנא אפקריה וקמ"ל דליתא משום טעמא דאמר לקמן

6.

Suggestion: Perhaps the entire Mishnah is to teach the law that [in] Shevi'is he may not enter his field, so we will not say that the Torah made also the land Hefker. The Mishnah teaches that this is not so, for the reason it says below.

לא מצית אמרת הכין דלמאי שנויה בנדרים אי האי דינא בעי למתני לעולא דאמר לקמן בעומדין אילנות על הגבולין ה"ל למתנייה גבי דיני ממונות א"נ בשביעית

7.

Rejection: You cannot say so, for why was this taught in Nedarim? If [the Tana] wanted to teach this law according to Ula, who says below (42b, that in Shemitah he may not enter his field, even though he may eat the Peros), he should have taught it amidst monetary laws, or in Maseches Shevi'is!

ואפי' לר"ש בן אליקים דאמר גזרה שמא ישהה בעמידה לא ניחא דכולה תני לה משום האי דינא דליתני שביעית גרידא

i.

Even according to R. Shimon ben Elyakim, who says that it is a decree, lest he tarry [on the field longer than needed to take the fruit], it is not easy to say that the entire Mishnah was taught for this law. It should have taught only the law of Shevi'is!

אלא ודאי ר' יוחנן ור"ל אפילו בנכסים אלו ס"ל דאין אדם אוסר

(e)

Conclusion: Rather, surely R. Yochanan and Reish Lakish hold that even when he said "this property", one does not forbid [his property after it leaves his Reshus].

ואתיא להו השתא מתניתין שפיר דתנא רישא משום סיפא לאשמועינן דאפילו הדירו בלשון נכסים אלו אין נדרו חל לאחר שיצאו מרשותו

1.

Now our Mishnah is fine. The Tana taught the Reisha due to the Seifa, to teach that even when he was Madir him with the words "this property", his vow does not takes effect after it leaves his Reshus.

דלא תימא דכי היכי דאמר גבי נודר דכי אמר לבית זה שאני נכנס מת או מכרו לאחר אסור דמתסר עליה אפילו לאחר שיצא מרשותו

2.

Suggestion: Just like it says (below, 47a) regarding a Noder, that when he said "this house that I will not enter", if he died or sold it to someone else, it is forbidden, for he forbids even after it leaves his Reshus...

הכי נמי כי הדירו חבירו וא"ל נכסים אלו דליחול איסורא אפי' לאחר שיצאו נכסים מרשות מדיר

i.

The same applies when his friend was Madir him and said "this property"; the Isur takes effect after the property leaves the Madir's Reshus!

דליתא דה"מ בנודר עצמו דמצי אסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו הוו להו נכסי חבירו

3.

Rejection: This is wrong. Only the Noder himself, who can forbid his friend's property to himself, even after it leaves his [friend's] Reshus, it is still another's property (therefore, his Isur continues);

אבל מדיר לא דלאחר שיצאו מרשותו הוו להו נכסי חבירו ואין אדם אוסר נכסי חבירו על חבירו

i.

However, a Madir cannot. After the property leaves his Reshus, it is another's property, and one cannot forbid another's property to someone else.

ואתיא מתניתין שפיר ומקשינן דאי איתא דר' יוחנן ור"ל סברי דאין אדם אוסר הוה להו לאיפלוגי בהדיא אפילו היכא דאמר נכסים אלו ועוד תנן דהיכא דאמר בהדיא אדם אוסר.

(f)

Explanation: Our Mishnah is fine. We ask that if R. Yochanan and Reish Lakish hold that one does not forbid [his property after it leaves his Reshus], they should have argued explicitly, even when he said "this property"! Also, a Mishnah explicitly says that a person can forbid! (Due to these questions, the Gemara retracts from this explanation.)

3)

RAN DH Im Mes Lo Yirashenu

ר"ן ד"ה אם מת לא יירשנו

(SUMMARY: The Ran explains that he inherits, just the property is forbidden to him.)

לאו דוקא לא יירשנו דנכסי ודאי (מכאן מעמוד ב) דידיה הוו וכמו שנפרש בפירקין דלקמן בס"ד

(a)

Explanation: This is not literally true. Surely, the property is his (the son's) like we will explain below with Hash-m's help!

42b----------------------------------------42b

אלא משום דתנא רישא יירשנו לומר שדינו כשאר היורשים אפי' ליהנות מן הנכסים תנא סיפא נמי לא יירשנו לומר שאינו מותר ליהנו' מירושתו

1.

Rather, because the Reisha teaches "he inherits him", to teach that he is like other heirs, even to benefit from the property, also the Seifa teaches "he does not inherit him", to teach that he may not benefit from his inheritance.

ומ"מ שמעי' מהא דיכול אדם לאסור פירותיו על חבירו לאחר שיצאו מרשותו ולא הוי כאוסר נכסי חבירו על חבירו.

2.

In any case, we learn from here that one can forbid his Peros to another after it leaves his Reshus. This is not like forbidding another's property to someone else.

4)

RAN DH She'ani Hacha deka'Amar Lei b'Chayav uv'Moso

ר"ן ד"ה ומהדרינן שאני הכא דקא"ל בחייו ובמותו

(SUMMARY: The Ran explains the Sugya until the conclusion.)

והשתא נחתינן דרגא ממאי דסבירא לן מעיקרא

(a)

Explanation: Now we descend one level from what we initially thought;

דהוה סבירא לן עד השתא דלא מהני שום לישנא למיסר לאחר שיצאו מרשותו משום דהוו כנכסי חבירו על חבירו והשתא מודינן דכי מפרש לישניה מצי אסר

1.

Until now, we thought that no expression helps to forbid after they leave his Reshus, for this is like forbidding another's property to someone else. Now, we admit that when he says so explicitly, he can forbid.

מיהו אי מהך קושיא בלחוד הוה מצינן למימר דנהי דכי מפרש לישניה מצי אסר אפ"ה בלשון נכסים אלו לא משמע אלא עודן ברשותו

(b)

Observation: However, if this were the only question, we could have said that granted, when he says so explicitly, he can forbid. Even so, the expression "this property" connotes only while it is still in his Reshus.

דאע"ג דכי קאמר מדיר נכסים אלו וכי קאמר נודר בית (הגהת דברי פנחס) זה לשונות שוין הן

(c)

Implied question: When the Madir said "this property", and when the Noder said "this house", these expressions are equal;

ותנן לקמן גבי נודר דכי קאמר בית (הגהת דברי פנחס) זה משמע אפי' לאחר שיצאו מרשותו

1.

A Mishnah below (46a) regarding a Noder teaches that when he said "this house", this connotes even after it leaves his Reshus.

וה"נ הל"ל כי קאמר מדיר נכסים אלו כיון דמדיר נמי אי מפרש לישניה מצי אסר אפילו לאחר שיצאו מרשותו

2.

Also here, we should say that when the Madir says "this property", since also a Madir, if he says explicitly he can forbid even after it leaves his Reshus!

אפ"ה לא דמי משום דכי אמר נודר בית זה משמע דגופיה של בית אסר אנפשיה אי משום דלא מקבל עליה ההוא ביתא אי משום דריע מזליה או מטעמא אחרינא

(d)

Answer: Even so, these are different. When a Noder says said "this house", this connotes that he forbids the house itself to himself, either because he does not like the house, or because it has a bad Mazel, or some other reason;

הלכך שפיר משמע לישניה דלא תלי אסוריה בדאיתיה למריה קמא ((כן נראה להגיה וקרוב לזה בגירסת כתב יד)

1.

Therefore, his words connote that he does not attribute the Isur to belonging to its first (current) owner;

אבל כי אסר ליה מדיר נהי דא"ל נכסים אלו כל היכא דלא פריש בהדיא אפילו לאחר שיצאו מרשותו לא משמע אלא כי איתנהו ברשותיה דמאי איכפת ליה אי מיתהני אידך במה שאין לו חלק ונחלה כלל

2.

However, when the Madir forbade them to him (the Mudar), granted, he said "this property." [However,] as long as he did not explicitly say that it is even after it leaves his Reshus, it connotes only as long as it is in his Reshus. Why should he (the Madir) care if the other benefits from something that he (the Madir) has no stake in it at all?!

הלכך כל היכא דלא פריש בהדיא אלא אמר נכסים אלו לא משמע אלא בעודן ברשותו

3.

Therefore, as long as he did not explicitly specify, rather, he said "this property", it connotes only while it is still in his Reshus.

ואתיא לן מתני' שפיר דהך דינא אשמעי' והוי רבותא טפי ותנא רישא משום סיפא

(e)

Summation: Our Mishnah is fine. It comes to teach this law. It is a bigger Chidush. The Reisha was taught due to the Seifa.

אלא דאכתי לא ניחא לן דמ"מ קשה קושיא קמייתא דאם איתא דס"ל הכי לרבי יוחנן ור"ל הוו להו לאפלוגי אנכסי' אלו בהדיא

(f)

Explanation: However, (the Gemara) is still not satisfied. In any case, the first question is difficult. If R. Yochanan and Reish Lakish hold like this, they should have explicitly argued about "this property"!

ומהדרינן אלא בנכסים אלו לא פליגי דודאי אדם אוסר כי פליגי בנכסי

(g)

Explanation (cont.): We answer that really, they do not argue about "this property." Surely, one can forbid [his property, even for after it leaves his Reshus]. They argue about [when he said] "Nechasai (my property)";

דרב ושמואל סברי אפילו נכסי אדם אוסר וכי אמרי אלו לאו דוקא דפשיטא להו דכל היכא דאמר נכסי אפילו כי אמר אלו אין דינו אלא אנכסי ואפ"ה אדם אוסר

1.

Rav and Shmuel hold that even [when he said] "Nechasai", one forbids [his property, even for after it leaves his Reshus]. When they (Rav and Shmuel) said [their law about one who said also] "this", this is not precise. It is obvious to them that whenever he said "Nechasai", even if he said [also] "Elu" (this property of mine), the law is based only Nechasai, and even so, a person forbids;

אי משום דנכסי נמי לעולם משמע ואלו שהן עכשיו נכסי קאמר

i.

Either this is because also "Nechasai" connotes forever, and he means the property that is now his;

אי משום דכיון דחיילא עלייהו איסורא תו לא פקע

ii.

Or, it is because once Isur took effect on it, it is not uprooted [even after it leaves his Reshus].

ור' יוחנן ור"ל סברי דדוקא נכסים אלו אדם אוסר אבל נכסי אין אדם אוסר

2.

R. Yochanan and Reish Lakish hold that only [when he said] "Nechasim Elu (this property)", one forbids [even for after it leaves his Reshus. When he said] "Nechasai", he does not forbid.

והשתא אתיא מתני' שפיר לר' יוחנן ור"ל כדאיתא לרב ושמואל דר' יוחנן ור"ל בנכסים אלו מוקמי לה ורישא רבותא קמ"ל דאע"פ שהגיע שביעית אינו יורד ואינו אוכל דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו

(h)

Explanation: Now, our Mishnah is fine for R. Yochanan and Reish Lakish, like it is for Rav and Shmuel. R. Yochanan and Reish Lakish establish it to be when he said] "Nechasim Elu." The Reisha is a Chidush. Even though Shevi'is came, [the Mudar] may not enter [the field] or eat [the Peros], for one forbids something in his Reshus even for after it leaves his Reshus;

וסיפא רבותא קמ"ל דאם בשביעית נדר אין יורד לתוך שדהו

1.

The Seifa is a Chidush. If he vowed in Shevi'is, [the Mudar] may not enter his field;

וכי קאמרי ר' יוחנן ור"ל נכסי עליך וכו' לאו דמוקמי לה למתני' בנכסי אלא לרב ושמואל קמהדרי וה"ק להו אי בנכסי איירי תנא לא הוה תני הכי

2.

R. Yochanan and Reish Lakish said [that he said] "Nechasai Alecha"... This is not because they establish the Mishnah when he said Nechasai. Rather, they respond to Rav and Shmuel, and say to them "if the Tana discusses when he said 'Nechasai', he would not have taught so;

אלא הכי הוי דינא דלפני שביעית אין יורד ואוכל וכשהגיע שביעית אוכל ואי הכי לא אשמעינן מידי

i.

Rather, the law would be that before Shevi'is, [the Mudar] may not enter or eat. When Shevi'is comes, he eats. If so, he does not teach anything!

אלא ודאי מתניתין באומר נכסים אלו ומש"ה נדרא חייל אפילו לאחר שהגיע שביעית

3.

Rather, surely our Mishnah discusses one who said "this property." Therefore, his vow takes effect even after Shevi'is comes.

ומקשינן דא"א דלימרו רב ושמואל דאפי' כי אמר נכסי ליתסרו נכסים אפילו לאחר שיצאו מרשותו

(i)

Explanation (cont.): We ask that it is impossible that Rav and Shmuel would say that even when he said "Nechasai", the property is forbidden even after it leaves his Reshus;

דהא אפילו גבי נודר תנן דכי קאמר לביתך לא משמע אלא כל עוד שיהא שלו אבל לא לאחר שמכרו

1.

Even regarding a Noder, a Mishnah says that when he said "your house", it connotes only as long as it is his, but not after he sold it;

וכ"ש גבי מדיר דלא משמע כי אמר נכסי אלא בעוד שיהו ברשותו

2.

All the more so regarding a Madir, when he said "my property", it connotes only as long as it is in his Reshus!

ומהדרינן אלא כי אמרי ר' יוחנן ור"ל בנכסי ורב ושמואל בנכסי אלו ולא פליגי

(j)

Explanation (cont.): We answer that R. Yochanan and Reish Lakish discuss when he said "my property", and Rav and Shmuel discuss "this property of mine", and they do not argue;

כלומר דרב ושמואל מוקמי לה למתני' באומר נכסי אלו דכיון דאמר אלו אף על גב דאמר נכסי הרי כאילו אמר נכסים אלו ואסירי אפי' לאחר שהגיע שביעית ורישא רבותא קמ"ל

1.

I.e. Rav and Shmuel establish our Mishnah to discuss one who said "this property of mine," Since he said "this", even though he said Nechasai, it is as if he said "this property", and it is forbidden even after Shevi'is came. The Reisha teaches this Chidush;

ור' יוחנן ור"ל נמי הכי מוקמי למתני' וה"ק לא תיסק אדעתין דמתני' דקתני דאפילו הגיע שביעית אינו יורד ואינו אוכל מתוקמא אפילו בנכסי וטעמא משום דכיון דנחית בהו איסורא תו לא פקע דליתא

2.

Also R. Yochanan and Reish Lakish establish the Mishnah like this. They say "do not think that our Mishnah, which taught that even after Shevi'is came, he may enter and he may not eat, is established even when he said "Nechasai", and the reason is because once Isur took effect, it is not uprooted. This is wrong;

אלא כל היכא דלא אמר אלא נכסי לא מתסרי אלא כי איתנהו ברשותיה אבל הגיע שביעית אוכל מן הנוטות דפקע להו איסורייהו

i.

Rather, whenever he said only Nechasai, they are forbidden only as long as they are in his Reshus. However, when Shevi'is comes, he may eat from trees that lean [outside his field], for their Isur is uprooted.

הלכך ודאי מתני' לא מיתוקמא אלא בנכסי אלו

3.

Therefore, surely our Mishnah is established only when he said "Nechasai Elu."

ואף על גב דהאי דינא מצית למיגמרי' ממתני' דהאומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס וכו'

(k)

Implied question: We could have learned this law from the Mishnah of one who said to his friend "Konam your house, that I will not enter..."!

א"ר יוחנן אמתני' לפרושה ולברורה דלא ניטעי בה משום דסתם מודר הנאה מחבירו בנכסי משמע כדתנן לקמן המודר הנאה מחבירו וכו' נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה

(l)

Answer: [Even so,] R. Yochanan said it regarding our Mishnah in order to explain and clarify it, lest we err about it, for a Stam Mudar Hana'ah from his friend connotes [that he said] Nechasai, like the Mishnah below "one who was Mudar Hana'ah from his friend... gives it to another for a gift, and he (the Mudar) is permitted;

ואי באומר נכסים אלו אין הלה מותר בה כנ"ל פירושא דהאי שמעתא

1.

If he said "this property", he would not be permitted! It seems to me that this is the Perush of our Sugya.

ולא ידענא אמאי נקט הש"ס במסקנא ר' יוחנן ור"ל מקמי רב ושמואל

(m)

Question: I do not know why in the conclusion, the Gemara mentioned R. Yochanan and Reish Lakish before Rav and Shmuel;

דה"ל למינקט רב ושמואל ברישא כדקמסדר להו למימרינהו מעיקרא מקמי ר' יוחנן ור"ל

1.

It should have mentioned Rav and Shmuel first, like it taught their teaching initially before [that of] R. Yochanan and Reish Lakish!

ונראה בעיני משום דכל שקלא וטריא דסוגיין נקטינן דר' יוחנן ור"ל קיימי אמילתייהו דרב ושמואל לאפלוגי עליה מש"ה כי הדרי למימר דלא פליגי מקדמינן לדר' יוחנן ור"ל מקמי רב ושמואל לומר דלאו אמילתייהו קיימי כלל

(n)

Answer: It seems to me that it is because in the entire discussion, we assumed that R. Yochanan and Reish Lakish discuss the teaching of Rav and Shmuel, to argue with it. Therefore, when we retract to say that they do not argue, we put R. Yochanan and Reish Lakish before Rav and Shmuel, to show that they do not discuss their teaching at all.

ואית דגרסי הכא ורב ושמואל בנכסים אלו

(o)

Alternative text: Some texts say "and Rav and Shmuel [discuss one who said] "Nechasim Elu (this property)."

מיהו אפילו להך גירסא ה"ה בנכסי אלו דאדם אוסר שהולכין אחר לשון אחרון דאמר אלו

(p)

Assertion: Even according to this text, the same applies to "Nechasai Elu", one forbids [even for after it leaves his Reshus]. We follow his last word "Elu".

והכי איתא בירושלמי (פ"ה ה"ג) ביתך דה משום מה אתה תופסו משום ביתך או משום זה ומסקנא משום זה

(q)

Support: It says so in the Yerushalmi. [If one said] "Beischa Zeh (this house of yours)", how do we understand him - does he mean "your house", or "this [house]"? We conclude that he means "this."

5)

RAN DH R. Shimon ben Elyakim Omer Gezeirah Shema Yeshaheh b'Amidah

ר"ן ד"ה ר"ש בן אליקים אומר גזרה שמא ישהא בעמידה

(SUMMARY: The Ran explains why above, Shmuel decreed only about sitting.)

ומש"ה אפי' ללקט אילנות שבאמצע השדה לא ירד לתוכה

(a)

Explanation: Therefore, even to take fruits from trees in the middle of the field, he may not enter it;

דנהי דמדינא שרי דארעא רחמנא אפקרה משום גזרה אסור

1.

Granted, letter of the law it is permitted, for the Torah made the land Hefker. It is forbidden due to a decree.

ואף על גב דהכא גזרינן שמא ישהה בעמידה ולעיל /נדרים/ (דף לט) גבי חולה לא גזר שמואל אלא שמא ישהה בישיבה אבל בעמידה לא גזר דא"כ ליתסר לבקרו אפי' עומד

(b)

Implied question: Here we decree lest he delay standing. Regarding a Choleh, Shmuel decreed only lest he delay sitting. He does not decree about standing. If so, he should forbid to visit even standing!

התם היינו טעמא משום דכיון דדרך מבקר לישב ואתה מצריכו לעמוד אית ליה היכרא ולא ישהה בעמידה

(c)

Answer: There, the reason is since it is the way of the visitor to sit, and you force him to stand, there is a reminder, and he will not delay standing;

אבל הכא מאי היכרא אית ליה הא אין דרך ללקוט את הפירות אלא בעמידה ושייך למיגזר שמא ישהה.

1.

Here, there is no reminder. Normally, one picks Peros only standing. It is appropriate to decree lest he delay.

OTHER D.A.F. RESOURCES
ON THIS DAF