NEDARIM 87 (4 Elul) - Dedicated l'Iluy Nishmas Chaim Yisachar (ben Yaakov) Smulewitz of Cleveland on his Yahrzeit, by his daughter and son in law, Jeri & Eli Turkel of Raanana, Israel.

נדרים דף פז. א

הקורע על מתו ובסוף אמרו לו שמת לו מת אחר, האם צריך לחזור ולקרוע?

ברייתא א' דיצא ידי חובה ההוכחה מנדרים וברייתא ב' דלא יצא [1]
לתירוץ א' בגמ' בשמע שמת לו מת סתם -
והיה סבור דהוא פלוני [2]

שמע שמת לו פלוני וקרע עליו -
ושוב נודע שמת לו מת אחר
לרב אשי בתוך כדי דיבור תיקנו הודעתם [3]

נדרה באופנים דלהלן, וקיים או היפר מה הדין למשנתנו?

הקים לאחד מהם הפר לאחד מהם
קונם תאנים וענבים
אלו שאני טועמת
הכל קיים ולא יכול
להפר את השני
פי' א': מה שהפר הפר, והשני אינו מופר
פי' ב': אינו מופר כלל עד שיפר גם את השני [4]
קונם תאנה שאני טועמת
קונם ענבה שאני טועמת [5]
רק הוא קיים -
ויכול להפר לשני [6]
רק הוא מופר -
ויכול לקיים או להפר את השני

נדרים דף פז: א

קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, מה הדין לתנאים דלהלן?

הקים לאחד מהם היפר לאחד מהם
לר' ישמעאל, משנתנו הכל קיים ולא יכול להפר את הב' כנ"ל (בב' הפירושים)
לר' עקיבא הכל קיים ולא יכול להפר את הב' הכל מופר ולא יכול לקיים את הב'
לחכמים לגירסתנו מה שקיים קיים, והשני אינו מקוים מה שהפר הפר, והשני אינו מופר
לגי' הר"ן אף מה שקיים אינו מקוים אף מה שהפר אינו מופר

נדרים דף פז: א

המתעכב מלהפר נדר אשתו מהסבות דלהלן, מה הדין?

לא ידע שהבעל יכול להפר [7] לא ידע שזה מהנדרים שבעל מפר [8]
לפירוש ראשון בר"ן לפירוש שני בר"ן
לחכמים יפר כשידע [9] רק ביום ששמע הנדר מפר יפר כשידע
לר' מאיר יפר כשידע אינו מפר [10] רק ביום ששמע הנדר מפר

-------------------------------------------------

[1] פי', הגמ' הוכיחה ממשנתנו שאמרה "נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו" וכו', ד"יניא אותה" דוקא, דהיינו שצריך לדעת בפירוש שהוא מיפר לאשתו או לבתו - ושלא יחשוב להיפך בשעת ההפרה. ש"מ שגם גבי דין קריעה על המת, שאם יש לו ב' מתים יש לו חיוב לקרוע ב' קריעות על כל אחד ואחד, ואם שמע שמת לו מת פלוני וקרע עליו ושוב נתברר שהיה מת אחר לא יצא ידי חובה.

[2] פי', דאה"נ אם שמע בפירוש שמת לו אביו, וקרע עליו ושוב שמע שמת לו בנו, לא יצא ידי חובה כדמוכח מהמשנה בנדרים כאן, אולם מה שאמרה הברייתא שיצא ידי חובה מיירי בכה"ג שלא שמע בפירוש שזה אביו, אלא הוא סבר מעצמו שכך, וכיון שכן לא חשיב קריעה גמורה לשם אביו, ולכן כשאח"כ נתברר שהוא בנו, יצא ידי חובה.

[3] ביאר הר"ן דרב אשי לא בא לחלוק על הדין - שהקורע בסתמא מהניא לי הקריעה למי שהיה צריך לקרוע (וה"ה לגבי נדרים אם מיפר או מקים בסתם ולא מפרש אם זה לאשתו או לבתו מהני), אלא שבא לפרש שלא נדחוק את לשון הברייתא הראשונה שאמרה "אמרו לו מת אביו" שמיירי שלא הודיעו לו בפירוש שזה אביו - אלא רק הוא סבר כן, ולכן פירש שאפי' בכה"ג שפירשו לו תחילה שזה אביו ג"כ מהני בכה"ג שתוך כדי דיבור הודיעו לו שהוא בנו.

[4] דנדר שהופר מקצתו - חשיב כאילו לא הופר ממנו כלום, משום שצריך להפר את כל הנדר דוקא.

[5] בגמ' מוקי לה דוקא כר"ש, אבל אליבא דרבנן חשוב הכל כנדר אחד, ודינו כמו המקרה הקודם.

[6] לשון המשנה "הרי אלו שני נדרים", וביאר הר"ן דלא אתא למימר שלא מועיל להקים לשניהם ביחד או להפר לשניהם ביחד, דודאי מועילה הפרה או הקמה אחת לכולם, רק בא לומר שאינם תלוים אחד בשני.

[7] ומתוך כך אף ששמע את הנדר לא הפר לה ביום שמעו.

[8] כלומר, ידע שבעל יכול להפר את הנדרים, אולם חשב שנדר זה שנדרה אשתו אינם מכלל הנדרים שיכול הבעל להפר לאשתו, ולכן לא הפר אותם ביום שמעו.

[9] כלומר, יום שמעו הוא היום שבו נודע לו ההלכה שבעל יכול להפר נדרי אשתו. כי עד עכשיו לא נחשב יום שמעו, דאין שמיעתו מעלה או מורידה כיון שאינו יודע שהבעל מפר נדרים.

[10] ובביאור מחלוקתם נאמרו שני פירושים בר"ן, פירוש ראשון דר"מ סובר שאינו יכול להפר לא ביום ששמע את הנדר, ולא ביום שנודע לו שזה נדר שאפשר להפר אותו. והטעם, דכיון שכשמע את הנדר לא ידע האם זה מהנדרים שבעל מפר, הרי שאין ידיעתו ושמיעתו בנדר אשתו ידיעה ושמיעה גמורה, ואין לו כח להפר את הנדר ביום שומעו, וגם אחר זמן שנודע לו מהנדר גם אין יכול להפר - כיון שכבר שמע את הנדר קודם והוא ידע שבעל מפר נדרים לאשתו. וחכמים חולקים וסוברים שיכול להפר, אכן דוקא ביום שומעו יכול להפר. והפירוש השני ס"ל שלחכמים מפר כשידע את הדין, ולא נחשב שעבר יום שומעו כל זמן שלא ידע את הדין שזה מן הנדרים שהבעל מפר. ואילו ר' מאיר ס"ל שיכול להפר רק ביום ששמע את הנדר, ואם לא הפר באותו יום, הגם שטעה וחשב שאינו יכול להפר, לא יכול להפר אח"כ כשידע, דהיה לו מתחילה לשאול לחכם הדין.

עוד חומר לימוד על הדף