נדרים דף עג. א

האם הבעל מיפר או מיקם [1] לשתי נשיו בבת אחת?

אליבא דתנא קמא [2] אליבא דר' יהודה
לפירוש ראשון בר"ן [3] מיפר אינו מיפר
לפירוש הרמב"ן אינו מיפר [4] אינו מיפר

נדרים דף עג: א

בוגרת, וששהתה י"ב חודש [5], ואלמנה מי מיפר לה נדריה באופנים דלהלן?

בלא נכנסה לחופה בנכנסה לחופה
לר' אליעזר הבעל מיפר לבד הבעל מיפר לבד
לחכמים (ר' יהושע) האב והבעל מפירים בשותפות הבעל מיפר לבד

בוגרת, וששהתה י"ב חודש מה דינה בדלהלן?

לענין הפרת נדרים לענין אכילת תרומה
לר' אליעזר הבעל מיפר לבד לרבה: אוכלת בתרומה
לאביי: יתכן שאינה אוכלת [6]
למשנה ראשונה לרבה: הבעל מיפר לבד
לאביי: יתכן שהאב והבעל בשותפות [7]
אוכלת בתרומה

-------------------------------------------------

[1] כתב הר"ן שדין ההקמה תלוי בדין ההפרה.

[2] פי', נחלקו ת"ק (ר"ש) ור' יהודה גבי השקאת סוטה, מה הוא הטעם שאין משקין ב' סוטות כאחד, ת"ק אמר שהטעם שמא הראשונה באמת לא חטאה ותשתה, והשניה שכן חטאה, תשמע שהראשונה שתתה ולא הודתה, תגיס לבה ותתחזק ולא תודה, ונמצא שנמחה השם שנכתב בקדושה. ולכן אין משקין ב' סוטות כאחד. ואילו ר' יהודה לומד זאת מגזירת הכתוב דכתיב (במדבר ה:כז) "והשקה אותה" - אותה לבדה.

[3] לפירוש זה רבינא מביא ראיה מדברי ת"ק שלא דורש "אותה" דה"ה שלא דורשים כן בקרא דנדרים דכתיב (במדבר ל:ט) "יניא אותה", ויכול להפר לשתי נשיו כאחת. ורק לר' יהודה שדורש "אותה" לא יכול.

[4] דשם בסוטה מבואר שת"ק הוא ר"ש דדריש טעמיה דקרא, ומפרש מה טעם דאמרינן "אותה" לבדה - כדי שלא יהיה לבה גס בחברתה וכנ"ל, אכן גם הוא דורש לדרשת "אותה", וממילא גם הוא מודה שגבי נדרים לא יפר לשתי נשיו כאחת.

[5] פי', משנתנו מדברת בג' מקרים, בבוגרת וה"ה אלמנה ששהו ל' יום, שכבר אחר ל' יום יש להם תכשיטים וראויים לנשואין, וה"ה לנערה המאורסה ששהתה י"ב חודש. [דלא גורסים "בוגרת ששהתה י"ב חודש" אלא גורסים: א) "בוגרת" ב) "וששהתה י"ב חודש - דהיינו נערה המאורסה].

[6] דעד כאן לא אמרה משנה ראשונה אלא בתרומה דרבנן, אבל נדרים דאורייתא גם היא מודה שאין מיפר לה הבעל לבדו - רק משתכנס לחופה דוקא.

[7] דדוקא לגבי נדרים ס"ל לר"א שיכול הבעל להפר, כר' פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, אבל לגבי תרומה אפי' בתרומה דרבנן לא אוכלת עד שתכנס לחופה.

עוד חומר לימוד על הדף