נדרים דף נט. א

סאה תרומה שנפלה לתוך חולין, מה דינה באופנים דלהלן?

נפלה לפחות מק' חולין נפלה לק' סאין חולין
סאה תרומה טמאה הכל ירקב מתבטלת [1]
סאה תרומה טהורה תמכר לכהן מתבטלת

נדרים דף נט: א

ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה כיצד מתעשרת?

כשירדו עליהם גשמים וצמחו מאליהם כשטרח לזרוע אותם בקרקע
לר' יוחנן ורבה מתעשרת לפי כולה [2]
לרב חסדא מתעשרת לפי חשבון [3]

בצלים של ששית שצמחו והביאו עלים שחורים בשביעית?

כשירדו עליהם גשמים וצמחו מאליהם כשטרח לזרוע אותם בקרקע
לר' יוחנן ורבה לתנא קמא: הכל אסור
לרשב"ג: אסור רק מה שנוסף
הכל אסור
לרב חסדא אסור רק מה שנוסף וצמח אסור רק מה שנוסף וצמח

זרע טבל או תרומה, מה דין הגידולים?

דבר שזרעו כלה דבר שאין זרעו כלה
גידולין בטל אינם בטלים
גידולי גידולין בטל רבו גידולים על עיקרו: בטל
לא רבו גידולים: לא בטל

-------------------------------------------------

[1] תחילה סברה הגמ' שמיירי בתרומה ביד כהן, או ביד ישראל שירש את אביו כהן ושבכה"ג לא יכול להשאל עליה ולא הוי דבר שיש לו מתירין דאפי' באלף לא בטיל. ודחתה הגמ' שהרי כתוב בסיפא "תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה" ודין זה שייך רק בתרומה ביד ישראל (שלא יכול להנות מהסאה תרומה שנפלה שם), ומה שקשה דא"כ איך בטלה הא הוי דבר שיש לו מתירין, תירצה הגמ' שכיון שאין מצוה להשאל על תרומה - לא חשיב דבר שיש לו מתירין, ולכן שונה דינו מקונמות שיש מצוה להשאל עליהם משום ר' נתן.

[2] הגם שלקמן יבואר שלגבי שביעית יש חילוק - לפחות אליבא דרשב"ג - בין אם צמחו מאליהם לבין אם טרח, לגבי מעשר אין חילוק כיון שהתורה אמרה "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" - דהיינו שיש לך לעשר כל מה שזרעת היינו גם את העיקר, ובודאי התורה מדברת באופנים הרגילים שאדם זורע, דהיינו זרעים מתוקנים - שנקראים "זרעך", וחזינן דאיכא גזה"כ שמעשר הכל גם היכא שטרח לזרוע.

[3] טען רב חסדא דהיתר שבהם להיכן הלך, ואפי' אם נאמר שגידולין של היתר מבטלים עיקר של איסור, זה דוקא מתי שרבו גידולים על האיסור שאינו טועם טעם האיסור כלל, אבל לגבי מעשר אינו שייך לענין נתינת טעם, אלא שצריך לעשר לפי חשבון הטבל שנמצא כאן, א"כ אפי' אם יש כאן מיעוט קטן של חולין לא צריך לעשר כנגדו - ולמה יעשר לפי כולה.

עוד חומר לימוד על הדף