12TH CYCLE DEDICATION
NEDARIM 7-10 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the eighth Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

נדרים דף ז. א

האומר לחברו לשונות דלהלן, מה הדין?

אליבא דר' עקיבא אליבא דרבנן
"נדינא מינך שאני אוכל לך" אסור להנות ממנו ולוקה אסור להנות ממנו ולוקה
"נדינא מינך" (לחודיה) אינו נאסר אינו נאסר
"מנודה אני לך שאני אוכל לך" אסור להנות ממנו, אבל לא לוקה [1] אינו נאסר
"משמתנא מינך שאני אוכל לך" לרב פפא: אינו נאסר [2]
לרב חסדא: אסור להנות ממנו [3]
אינו נאסר

מנודה, האם נכסיו אסורים [ר"ן ד"ה ירושלמי].

מנודה מהדיוט מנודה מב"ד בחרם של ב"ד הגדול
לר' ברוך בר שמואל אינם נאסרים נאסרים נאסרים
לר"ן אינם נאסרים אינם נאסרים נאסרים

נדרים דף ז: א

האם צריך להמתין שלשים יום בין נידוי להפרה? [ר"ן ד"ה ושמע].

במבזה ת"ח במוציא שם שמים לבטלה חייב ממון ע"פ ב"ד ולא משלם
לתוס' צריך להמתין מתירין מיד [4] מתירין מיד
לרי"ף ולרמב"ם מתירין מיד [5] מתירין מיד מתירין מיד

האם תלמיד חכם מפר לעצמו כשנידה הוא את עצמו, או צריך הפרת אחרים? [ר"ן ד"ה ת"ח].

היכא שלא חייב נידוי מן הדין [6] היכא שחייב נידוי מן הדין
לרשב"א מפר לעצמו אינו מפר לעצמו
לרמב"ם מפר לעצמו מפר לעצמו

-------------------------------------------------

[1] לשון המשנה "ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר", ומדייק אביי מהלשון "חוכך" ולא נקט "מחמיר" בסתמא ש"מ שרק מחמת הספק החמיר ר"ע, ולכן לא לוקה על זה.

[2] דס"ל לרב פפא דלכו"ע לא חל בלשון זו נדר של איסור הנאה, אפי' שסיים "שאני אוכל לך", דהרי בלשון נידוי ושמתא ואין זה לשון לחול בו נדר. וביארו התוס' (ד"ה משמתנא), וז"ל: דלשון קללה הוא כמו מקוללני ממך, ואפי' את"ל שמנדה עצמו מלעמוד בד' אמותיו, מ"מ איסור הנאה לא משמע בלשון זו.

[3] ס"ל לרב חסדא דפליגי ר"ע וחכמים "במשמתנא", ולפ"ז ר"ע חוכך בזה להחמיר, אכן הוא איסור בעלמא אבל אינו לוקה, דהרי ר"ע לא החמיר לגמרי.

[4] ס"ל לתוס' דבסתם נידוי על עבירה - באופן שבא על עונש כביזוי תלמיד חכם צריך להמתין ל' יום, משא"כ במוציא שם שמים לבטלה שלא בא הנידוי לעונש, אלא בשביל לאיים ולהתרות בו שלא יעשה עוד פעם, בזה הדין שאין בין נידוי להפרה ולא כלום.

[5] ונדחתה הסוגיא במו"ק שאמרה שצריך להמתין מפני סוגיין דס"ל שאין בין נידוי להפרה ולא כלום.

[6] כסוגיין שנידה עצמו מחמת כבוד הת"ח שהיה חייב נידוי, אבל אם חייב נידוי מן הדין, אין מפר לעצמו.

עוד חומר לימוד על הדף