נזיר דף סב. א

מה ילפינן מתיבת "איש" [1] האמור בפרשת ערכין?

מה דרשינן?
למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא דמופלא סמוך לאיש ישראל שנדר נדרו נדר
למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן דמופלא סמוך לאיש עכו"ם [2] שנדר נדרו נדר
למ"ד בני ישראל מעריכים ואין עכו"ם מערכים [3] לעכו"ם גדול שאינו יודע להפלות למעטו [4]

מה ילפינן מתיבות "כי יפליא" האמורים בנזיר (במדבר ו:ב)?

מה דרשינן?
לרבא דידים שאינם מוכיחות - לא הויין ידים ללמד שידים שאינם מוכיחות לא מהני בנזירות [5]
לאביי דידים שאינן מוכיחות - הויין ידים בעינן הפלאה בנזירות [6]
לרבנן דלא בעינן הפלאת נזירות דחכם מתיר את הנדר [7]

נזיר דף סב: א

אשה או עבד כנעני שנזרו, מה דינם בדלהלן?

הפר להם או מיחה הבעל או האדון מה דינם אחר שנתגרשו או נשתחררו
באשה אם הפר לה בעלה מותרת פטורה מהנזירות
בעבד אם מחה בו האדון מותר משלים נזירותו

במה נחלקו ר' מאיר ור' יוסי גבי עבד שנזר נזירות וברח?

לר' מאיר - אסור לשתות יין לר' יוסי - מותר לתשות יין
באוקימתא הראשונה כשמואל דאין צריך גט שחרור [8] ס"ל דצריך גט שחרור
באוקימתא השניה שיהיה לו צער כדי שיחזור לרבו דאם ימצאנו הרי יצטרך לחזור [9]
-------------------------------------------------

[1] פי', תיבה זו לכאורה מיותרת, דהרי יש לנו היקש ערכין לנדרים מדכתיב (ויקרא כז:ב) "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ", וגבי נדרים נתרבו עובדי כוכבים דהרי כתיב (שם כב:יח) "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם", ומדכפל הכתוב ואמר "איש - איש" דרשינן לרבות שהעכו"ם נודרין נדרים נדברות כישראל, [והגם שמריבוי זה אין לנו ללמוד שהם מעריכים, דהרי כתוב בפסוק דפרשת ערכין "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ובא למעט עכו"ם שאינם מערכים, ועל כרחך שבא לרבות מהיקש לנדרים שהעכו"ם נערכים], וא"כ מה נדרוש מ"איש" האמור בפרשת ערכין.

[2] הנה האי מ"ד לא יכול לדרוש שמופלא וכו' ישראל יכול לידור, דהרי הוא ס"ל שהוא רק תקנת חכמים. ולכן דורש שעכו"ם כן נודרים. ואין תימה בדבר שעכו"ם חמור מישראל בענין זה, דדוקא גבי ישראל שנאמר בהם "בל יחל דברו" יש למעט למופלא משום שאינו ב"בל יחל" לכן אינו בפרשת נדרים, אולם גוי שבין כל לא שייך בו "בל יחל" אפשר לרבות בו מופלא.

[3] מבואר בגמ' שלדרוש מ"איש" למופלא זה דוקא למ"ד בני ישראל נערכין ואין העכו"ם נערכין, ולכך הו"א שאין העכו"ם גם מעריכים ת"ל "איש" שהם מעריכים. וכיון שלא צריך זאת לגבי עכו"ם גדול דהרי לומדים זאת מהיקש לנדרים, לכך ילפינן מ"איש" שעכו"ם מופלא יכול להעריך. אכן למ"ד שבני ישראל מעריכים ואין העכו"ם מעריכים, ולומדים מהפסוק שהם נערכים, אי יאפשר ללמוד מ"איש" לרבות עכו"ם מפולא, דהרי אם הריבוי שעכו"ם נערך אין חילוק בין אם הוא גדול ובין אם הוא קטן ואפי' בן חודש - הכל בפרשה, וכיון שלא צריך את הפסוק לעכו"ם גדול דהרי נלמד מהיקש לנדרים, לא צריך לעכו"ם קטן. ולכן מפרשת הגמ' לדעתו לימוד אחר מ"איש".

[4] דהיינו שאינו יודע לפרש לשם מי נדר, וקמ"ל שהוא מתמעט מקרא ד"בני ישראל" ולא עכו"ם, דהגם שישראל שאינו יודע לפרש את הפלאת נדרו ולפרש לשם מי נדר בכל אופן נדרין קיימים כדאיתא בנדה (דף מה:).

[5] כן מבתאר לפי פירוש וגירסת התוס' והרא"ש, אכן בגמ' לפנינו גרסינן להיפך.

[6] ולכן התולה נזירותו בדבר שהוא ספק, אפי' אם יתברר אח"כ שבאמת הוא צריך להיות נזיר, מ"מ לא הוי נזיר דבעינן הפלאת נזירות, דהיינו שיהיה ברור בשעת הנזירות שהנזירות חלה.

[7] דיש אומרים שכל היתר נדרים הוא כהלכה ה"פורחת באויר" - ואין להם על מה שיסמוכו, דהיינו שאין להם מקרא המלמד דין זה שאפשר להתיר נדרים. אכן ר' אליעזר יליף מהאי קרא דאיש כי יפליא שיש הפלאה לאיסור בשעת הנדר, ויש הפלאה להיתר שיכול הנודר להשאל על נדרו.

[8] ס"ל לשמואל שהמפקיר עבדו אין צריך גט שחרור, דהיינו כיון שפקע ממנו שיעבדו ממון - אין צריך גט שחרור כדי לצאת מתחת יד אדונו. וכיון שברח מיד אדונו ופקע הקנין הממוני מיד חלה עליו הנזירות.

[9] וכיון שסופו לחזור - עדיף שישתה יין כדי שלא יכחש חילו של העבד.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף