מנחות דף עח. א

מה ילפינן מ"תהיינה" הכתוב בשתי הלחם, לענין חלות תודה? [תוד"ה אמר].

מ-י' יתירה דרשינן י' עשרונים דדוקא בשתי הלחם הם ב' עשרונים
לרש"י [1] דרשינן לא דרשינן
ליש ספרים שבתוס' [2] לא דרשינן דרשינן

איזה מיני מצה מביאים בקרבנות דלהלן, וכמה שיעורן?

איזה מינים? מהו השיעור?
במצות שבתודה ובמילואים חלות מצה, רקיקין, רבוכה (ל' חלות) י' עשרונים - ט"ו קבין
בקרבן נזירות חלות מצה, רקיקין (כ' חלות) 6.66 עשרונים - י' קבין

כהנים דלהלן, כמה מנחות חביתין של עשרון (רבוכה) הם מביאים?

כמה? ובשביל מה?
כהן הדיוט בחינוכו אחת לחינוכו [3]
כהן גדול בהמשחו כשעבד כבר שתים להמשחו [4] ולחינוכו [5]
כהן גדול בהמשחו כשלא עבד שלוש לחינוכו ככהן הדיוט, להמשחו, ולחינוכו ככהן גדול

מנחות דף עח: א

בדברים דלהלן, האם צריך "על" ממש, או "על" ואפי' רחוק? [תוד"ה ולא].

לקדש חלות תודה / חמץ בשחיטת הפסח תנופת שתי הלחם
לר' יוחנן על ואפי' ברחוק [6] או על ממש או על בסמוך [7]
לריש לקיש על בסמוך או על ממש או על בסמוך

במה נחלקו חזקיה ור' יוחנן, בתודה ששחטה על פ' חלות בסתמא [8]?

האם מתכנונים לקרבן גדול? האם כלי שרת מקדשים שלא לדעת בעלים?
לרבי זירא מחלוקת אין מקדשים [9]
לאביי [10] מתכוונים מחלוקת
לרב פפא [11] מתכוונים מקדשים
לאיכא דאמרי דר"פ [12] מתכוונים אין מקדשים

-------------------------------------------------

[1] רש"י פירש שמה שצריך את הלימוד מ"תהיינה", הוא לענין שלא נאמר שכמו ששתי הלחם הם ב' עשרונים אף כאן יביא ב' עשרונים ותו לא, קמ"ל תהיינה י' יתירה, ללמד שמה שלמדנו מ"תביאו" - "שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה עשרון לחלה", אינו ב' עשרונים כשתי הלחם, אלא י' עשרונים. [והביא רש"י כת"י ב' גרסאות, האם גרסינן "ואימא עשרה קפיזי" או שלא גרסינן לזה, ומשום שפשיטא שבעשרונות דיבר הכתוב]. ועל ביאור זה הקשו תוס' ב' קושיות: א. דה-י' ד"תהיינה" אינו מיותר. ב. דכיון שילפינן מתרומת מעשר לחלה שצריך לתת אחד מעשר וידעינן שלא יכול לתת לחם פרוס, וכן למדנו משתי הלחם מ"תביאו" שכל שאתה מביא יהיה כזה עשרון לחלה, א"כ למה אני צריך את הלימוד מ"תהיינה", הא ע"כ שצריך להביא י' עשרונים כדי שיוכל לתת חלה אחת שלמה מעשר, ואותו אחד מעשר ע"כ הוא עשרון לחלה. [וע' שטמ"ק אות י"ז תירוצים על זה].

[2] הביאו תוס' דיש שלא גורסים לתיבות "בעשרונות דיבר הכתוב", והיינו שילפינן מ"תהיינה" רק מיעוט לומר שלא נלמד את שני הדינים שיש בשתי הלחם אלא רק אחד מהם. פי', דבשתי הלחם כתוב שהוא בא עשרון לחלה [ולא כלחם הפנים שהם ב' עשרונות לחלה], וגם כתוב בו שהוא בא ב' עשרונים בסך הכל. וקמ"ל "תביאו" - "שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה עשרון לחלה" ומ"תהינה" לומדים למעט ולומר שדוקא שתי הלחם בא ב' עשרונים אבל תודה לא [דהיא באה י' עשרונים כדי שיוכל לתת חלה שלמה שהיא עשרון לתרומה, וכמו שילפינן מתרומת מעשר]. ועל פירוש זה הקשו תוס', דמה ראית לרבות מ"תביאו" עשרון לחלה ומ"תהיינה" למעט ולומר שדוקא ב' הלחם הם ב' עשרונים, אימא איפכא" ש"תהיינה" בא למעט שדוקא שתי הלחם הם עשרון לחלה, ו"תביאו" בא לרבות שכמו ששתי הלחם הם ב' עשרונים כך תודה.

[3] דילפינן היקשא בין אהרן לבניו, מה אהרן מביא בהמשחו מנחת חביתין שהיא רבוכה, אף כהן הדיוט מביא כן ביום חינוכו. ומכאן למדנו לימי המילואים שהביאו רבוכה שהוא חינוך הכהנים.

[4] מבואר ברש"י כת"י ד"ה מה המשחו ובתוד"ה אחת, שזהו חביתי כה"ג שמביאים בכל יום.

[5] הביאו רש"י ותוס' פי' הסובר שאין כה"ג מביא עשירית האיפה משום חינוכו רק אם עמד ביו"כ, דהיות ועבודת יו"כ היא רק בכה"ג, אולם כשנתמנה כהן גדול בשאר ימים א"צ להביא משום חינוכו.

[6] לגבי לחמי תודה הוא אפי' מחוץ לחומת בית פאגי, אמנם עכ"פ צריך שיהיה בירושלים. ולגבי חמץ משמע שכל היכא דאית ליה עובר, ומשמע אפי' חוץ מירושלים. וע' קרן אורה שהסתפק בזה, וע' בפי' הר"ח בפסחים (סג:) שמבואר מדבריו שאפי' יש לו חמץ במקום רחוק עובר.

[7] הקשו תוס' ממחלוקת רבי ורבנן גבי שתי הלחם, האם צריכים להיות על הכבשים או סמוכים להם, ועכ"פ לכו"ע ברחוק לא מהני. ותירצו, שיש לדון כל דבר לפי ענינו דדבר שבא להקרבה כמו בשתי הלחם, ודאי שלא מועיל ברחוק, אלא או בסמוך או ממש וכמו מחלוקתם, משא"כ כאן שהוא קידוש או איסור בעלמא, יתכן שאפי' ברחוק.

[8] פי', דאם אמר ליקדשו מ' מתוך פ', לכו"ע מהני וקדשו רק מ', [אמנם כיון שאין אנו יודעים איזה קדשו, ולר' יוחנן אין ברירה, לכך כשבא לתת את התרומה יתן י"א חלות מכל מין, שאז ודאי שנתן תרומה מאחת החלות שקדשו באמת]. ואם אמר לא יקדשו מ' אלא א"כ יקדשו פ', לכו"ע לא מהני. וא"כ ע"כ שכל מחלוקתם רק ששחט על פ' חלות בסתמא.

[9] אף שאין מפורש בסוגיא, מ"מ ע"כ דהכי ס"ל לר' זירא שאינם מקדשים שלא לדעת בעלים, ולכך אמר שהכל תלוי בכוונת הבעלים, שאם התכוונו לאחריות [כמו שס"ל לחזקיה] מהני, ואם התכוונו לקרבן גדול לא מהני - היות שכלי שרת מקדשים רק כפי דעתם של הבעלים והם נתכוונו לקרבן גדול.

[10] ס"ל לאביי דלכו"ע לקרבן גדול הוא מכוין, ובכו"א ס"ל לחזקיה שקדשו רק מ' מתוך פ', ומשום שס"ל לחזקיה שכלי שרת מקדשים שלא מדעת [וה"ה הסכין ג"כ חשוב לאביי ככלי שרת גמור], ולכך אף שהבעלים התכוונו לשמונים, הכלי שרת מקדשים רק מ' - דהיינו את מה שראוי ולא יותר. ור' יוחנן ס"ל שלא קדשו מ' מתוך פ', כיון שכלי שרת מקדשים רק מדעת בעלים, והבעלים נתכוונו לפ' ולקרבן גדול.

[11] ס"ל לרב פפא דאף שכלי שרת מקדשים שלא מדעת [וא"כ היה צריך להיות שיקדשו רק מה שראוי - מ' מתוך פ'], מ"מ שאני סכין לר' יוחנן שאין לה תוך, ולכך אינה מקדשת מדעת בעלים כשאר כלי שרת, ובעלים נתכוונו לקרבן גדול של פ'.

[12] לאיכא דאמרי ס"ל שכלי שרת מקדשים לדעת בעלים, [וא"כ צריך להיות שלא יקדשו - כיון שהבעלים נתכוונו לפ'], אלא ששאני סכין לחזקיה שאלימא יותר מכלי שרת, דהרי היא מקדשת אף שאין לה תוך, ולכך מקדשת רק מה שצריך אפי' שלא כדעת הבעלים.

עוד חומר לימוד על הדף