מנחות דף נ"א ע"א

מהיכן ילפינן שצריך להוסיף שמן במנחת חביתי כהן גדול, ומנין שההוספה היא ג' לוגים?

מנין שצריך להוסיף? ומנין לג' לוגים?
לר' שמעון [1] מתיבת: בשמן ממנחת כבשים
לר' ישמעאל מתיבות: סולת מנחת תמיד הרי היא כמנחת תמיד

מנחות דף נ"א ע"ב

מה דרשינן לר' יהודה ולר' שמעון מהפסוקים דלהלן?

לר' יהודה לר' שמעון
מבניו שהיורש מקריב במקום הכה"ג
שכהן הדיוט מתחנך מביא מנחה [2]
שכהן הדיוט מתחנך מביא מנחה
אותה שבאה וקרבה כולה ולא חציה שכהן גדול מתמנה מביא עשרון [3]
חק עולם שתהא מצוה זו נוהגת לדורות שמשל ציבור מקריבים במקום כה"ג
כליל תקטר לגזירה שוה כליל כליל לל"ק ברש"י: שלא יעשה שיריים לאכילה [4]
לל"ב ברש"י: שבאה וקרבה כולה ולא חציה

-------------------------------------------------

[1] הנה בביאור סוגיא זו האריכו בה המפרשים, ונכתוב כאן בדרך קצרה. בתחילת הברייתא כתוב: בשמן - להוסיף לה שמן, ומשמע שמזה באנו ללמוד שצריך להוסיף שמן על מנחת חביתי כהן גדול. ועל זה שאלה הגמ' בהמשך דהא גופא קשיא, דהרי בהמשך הברייתא רוצה ללמוד דין זה ממנחת נדבה. ועל קושיא זו נאמרו [לפי גירסת הגמ'] ג' תרוצים. אביי תירץ דהלימוד מבשמן אמרו ר"ש, ור' ישמעאל הוא זה שרצה ללמוד ממנחת נסכים או ממנחת נדבה, ולא עלה לו הלימוד ולכך למד מסולת מנחת תמיד. ורב הונא ס"ל שכולה ר' ישמעאל, ובתחילה גם ר' ישמעאל רצה ללמוד מבשמן. אלא שהוקשה לו דאולי צריך שמן לעצם מה שהיא צריכה שמן [- לקבוע לה שמן], שלא נחשוב שהיא כמנחת חוטא. ואח"כ רצה ללמוד ממנחת נסכים ולא עלה לו ולכך למד מסולת מנחת תמיד. ורבה אמר שכולה ר"ש, ובתחילה הזכיר את הלימוד האמיתי שהוא משמן, ואח"כ רצה לומר דגם אילו לא נאמר בשמן הייתי יכול ללמוד מדינא, ודן דינא ממנחת נסכים וכו' ולא עלה לו, ולכך סיים שכל הלימוד הוא רק מ-בשמן.

עכ"פ לפי ג' התרוצים יוצא שלמסקנא נחלקו ר"ש ור' ישמעאל מהיכן לומדים, דר"ש לומד מבשמן, ור' ישמעאל ס"ל שא"א ללמוד מבשמן היות שבשמן נצרך לענין לקבוע לה שמן, ושלא נאמר שהיא כמנחת חוטא. וכן לר' שמעון שלומד מבשמן אין עדיין ידיעה כמה, ולמד ממנחת כבשים, ואמר דאף שבפר ובאיל הוא ב' לוגים לעשרון, מ"מ דנים מנחה הבאה בעשרון ממנחה הבאה בעשרון, ולכך לומדים דוקא ממנחת כבשים. ולר' ישמעאל ילפינן הכל מקרא דסולת מנחת תמיד, שהרי היא כמנחת התמיד, מה שם צריך להוסיף ג' לוגים של שמן אף כאן.

[2] כן ביארה הגמ' שלר' יהודה דרשינן מבניו ב' דרשות [מדלא כתב בניו], האחת שכשמת כה"ג ולא מינו אחר תחתיו, יורשו מביא את מנחתו. וכן דרשינן שגם כהן הדיוט צריך להביא מנחה זו כשהוא מתחנך, [וללשון אחת ברש"י קאי רק על ימי המלואים].

[3] כלומר אפי' שיש לו להקטיר רק את המחצית של בין הערבים, בכו"א לא יכול להביא רק חצי עשרון, וכן לא יכול להביא את החצי עשרון של ראשון. ור' יהודה יליף מהייתור ד-וי"ו של ומחציתה, [ור"ש, וי"ו לא דריש].

[4] ולימוד זה לר' יהודה אינו צריך, היות דס"ל שיורש שהוא כהן הוא מקריבה, וממילא ידעינן שאין בה שיריים לאכילה כדין כל מנחת כהן - תד"ה שתהא.

עוד חומר לימוד על הדף