מנחות דף ל' ע"א

כיצד לסיים לתורה בתיבות לעיני כל ישראל [1]?

באמצע הדף באמצע שיטה
לרב לרבנן (האמוראים): אפשר לסיים [2]
לרב אשי: אסור לסיים
אפשר לסיים
לברייתא אסור לסיים צריך דוקא לסיים

במה נשתנו השמונה פסוקים אחרונים שבתורה?

במה נשתנו בכתיבתם? במה נשתנו בקריאתם?
לר' יהודה / לר' נחמיה יהושע כתבן יחיד קורא אותן [3]
לר' שמעון משה כתבן בלי להוציא מפיו יחיד קורא אותן

מנחות דף ל' ע"ב

הטועה ודילג מלכתוב את שם ה' האם יכול לעשות לפעולות דלהלן? [תד"ה רבי].

לכותבו על הגרר לכותבו על המחק לתלותו על הכתב [4]
לר' יהודה מותר אסור לתוס': אסור
לר"ת: מותר [5]
לר' יוסי לתוס': מותר
לר"ת: אסור
לתוס': מותר
לר"ת: אסור
מותר [6]
לר' יצחק מותר מותר לתוס': אסור
לר"ת: מותר
לרשב"א בשם ר"מ אסור אסור אסור

מנחות דף ל' ע"ב - המשך.

הלוקח פירות מעם הארץ, האם מועיל לשואלו אם עשרן ולסמוך עליו?

לענין לאוכלן בלא מעשר לענין כשעשרן ונפלו שוב לתוך החולין
בשבת סומך עליו [7] סומך עליו
בחול סומך עליו לתנא קמא: אינו סומך עליו
לר"ש שזורי: סומך עליו [8]

פול המצרי שזרעו לצורך דלהלן, וחלקו השריש קודם ר"ה וחלקו אחר ר"ה, מה הדין?

כשזרעו לצורך לאכול זרעו [9] כזרעו לצורך לאכול ירקו [10]
כשלא עירבבו אסור לעשר מזה על זה מעשר מזה על זה
כשעירבבו היטב מעשר כדרכו מעשר כדרכו

-------------------------------------------------

[1] אמנם בסיום בשאר חומשי ספר תורה, יכול לסיימם באמצע הדף [ואדרבא כן ראוי לעשות ויתן רווח של ד' שיטים ויתחיל לחומש הבא].

[2] נחלקו רבנן ורב אשי בדעת רב שאמר לעיני כל ישראל באמצע הדף - והעמידה הגמ' את דבריו באמצע שיטה. דלרבנן כוונתו [לפי פירש"י] דאף באמצע הדף רשאי לסיים, וא"כ הוה תיובתיה דרב מהברייתא שאמרה שאסור לסיים באמצע אלא מקצר והולך, [וכמו שלמד רב יוסף את דברי רב מהברייתא]. ורב אשי ס"ל שרב רק בא לומר שצריך לסיים דוקא באמצע שיטה ולא בסופה, ולא איירי באמצע הדף כלל, ובזה באמת אסור לסיים גם לרב וכמ"ש בבריתא. [ועי' בנמו"י פירוש אחר בסוגיא].

[3] לרש"י: אין מפסיקים ביניהם להעלות עולה אחר. לרבינו משולם: לא יקרא עמו שליח ציבור.

[4] הגם שמסדר הברייתא משמע שתולה עדיף ממוחק, ביארו בתד"ה רבי, דתולה גרע מכולהו [ור"ת חולק], וכדלהלן.

[5] הנה הביאו התוס' מחלוקת האם תולה הוא גריע מכולהו, או לא. תוס' ס"ל שתולה גרוע מכולהו, ור"ת ס"ל דאדרבא תולה עדיפא מכולו, ומחלוקתם היא בכל השיטות כדלהלן. וכתבו תוס' שלשיטתם ר' יצחק שאמר אף מוחקין, קאי על ר' יהודה שאמר שמותר דוקא לגרור ואתא הוא למימר שמותר גם למחוק.

[6] ובגמ' יש עוד את שיטת ר' שמעון שזורי שאומר שדוקא אם תולה את כל אותיות השם, אבל לתלות למקצת האותיות אסור.

[7] ורש"י פירש הטעם, שבשבת הקילו מפני כבוד שבת היות שרוב עמי הארץ מעשרין הן. ובתד"ה ותרומת, הביאו בשם הירושלמי שאימת שבת עליהם היות שהם יודעים ששבת קובעת למעשר ולכך לא ישקרו. אולם אפי' אם שאלו בשביל שבת לא יכול לסמוך עליו על אותם פירות גם בחול, דסו"ס חיישינן לאיזה עם הארץ שאין עליו אימת שבת ומשקר, ורק בשבת הקילו.

[8] רש"י מפרש משום הפסד חולין, דכיון שנפלה התרומה שתרם הרי עושה הכל דימוע, ולכן הקילו לסמוך עליו משום הפסד חולין אם יאמר שכבר הפריש מעשרות. ותוס' פירש בשם הירושלמי משום אימת דימוע עליו, דמאחר שכבר הופרשה ע"י החבר וחזרה ונפלה, יודע עם הארץ שזה עושה דימוע אם לא הופרש כבר קודם מעשרות, ולכך ירא לשקר.

[9] פול המצרי הוא מכלל הקטניות, ובקטניות תקנו רבנן שיהיה המעשר שלהן לפי זמן ההשרשה שלהם, דכיון שהדרך הוא בקטניות [היינו הזרעים הנ"ל] ללקטן בכמה וכמה פעמים, ואם נלך בתר לקיטה מצוי מאוד שחלק ילקטו קודם ר"ה וחלק אחרי ויבוא לעשר מן הישן על החדש, ולכך תקנו שנלך בהם אחר השרשה. וכאן בסוגיא מדובר במקרה רחוק שחלק השרישו קודם ר"ה וחלק אחר ר"ה, וא"כ יש כאן עירוב של ישן וחדש, ודינו כדלהלן. [ועי' בר"ה יג,ב].

[10] כשזורעו לאכול את הירק, הרגילות ללוקטו כאחד, ואין את החשש הנ"ל כמו בזרעים, ולכן בזה נשאר הדין דאזלינן בתר הלקיטה כשאר ירקות. וא"כ אף שחלק נשרשו קודם ר"ה, מ"מ כיון שכולם נלקטו אחר ר"ה חשובים כולם חדשים.

עוד חומר לימוד על הדף