כתובות דף פ. א

הוציא הוצאות על נכסי אשתו - "הוציא הרבה ואכל קצת", באיזה אופן הפסיד מה שהוציא בין שאכל בדרך כבוד ובין שלא אכל בדרך כבוד?

אכל דרך כבוד - על שולחנו [1] שלא בדרך כבוד
לר' אסי אכל גרוגרת א' - תאנה יבשה חד אמר שיעור פירות הנקנה באיסר
לר' אבא אכל שיגרא דתמרי [2] וחד אמר שיעור פירות הנקנה בדינר

הוציא הוצאות על נכסי אשתו ולא אכל כלום - "ישבע כמה הוציא ויטול" מה הדין בדלהלן?

היה השבח
יותר על ההוצאה
היה השבח
כמו ההוצאה
היה הוצאה
יותר מהשבח
לאביי - להקל על הבעל נוטל בלא שבועה [3] נוטל בשבועה נוטל בשבועה אפי' מהקרן
לרבא - להחמיר על הבעל נוטל בשבועה נוטל בשבועה נוטל בשבועה רק מהשבח

כתובות דף פ: א

האם הבעל רשאי למכור או לתת את אכילת פירות שיש לו מנכסי מלוג?

למכור את אכילת פירות הקרקע שלו - לאחר הכניסה לו שני שפחות - ורוצה לתת אחת מהן לצרתה
ליהודה בר מר מרימר בשם רבא מה שעשה עשוי מה שעשה עשוי - דסו"ס יש רווח הבית דעושה צרכי הבית
לרב פפא בשם רבא לא עשה ולא כלום [4]

באופנים דלהלן, האם רשאי הבעל למכור את הקרקע?

לאביי - משום שמא תכסיף לרבא - משום רווח ביתא
כשהשדה קרובה לעיר אין לחוש - דהא יראו אותו יש לחוש - דאין רווח הבית
שהבעל אריס ללוקח אין לחוש - דידאג לא להכסיף יש לחוש - דאין רווח הבית
שעושה עסק במעות שמקבל יש לחוש - דשמא יכסיפנה אין לחוש - דיהיה רווח מהמעות

כתובות דף פ: א

שומרת יבם מה עושים בנכסיה?

בכתובתה (מנה ומאתים)
ונכסי צאן ברזל
בנכסי מלוג
(נכסים הנכנסים והיוצאים עמה)
בחייה מודים ב"ש וב"ה ---- מוכרת ונותנת וקיים
לאחר
מותה
לבית שמאי בחזקת יורשי הבעל [5] יחלוקו יורשי האב - צד האשה
עם יורשי הבעל - צד היבם
לבית הלל בחזקת יורשי הבעל - צד היבם בחזקת יורשי האב - צד האשה

הניח הבעל דברים דלהלן, מה דין היבם בהם - בעודה שומרת יבם?

כספים [6] פירות תלושין פירות מחוברין
לר' מאיר ילקח בהן קרקע וכו' [7] ילקח בהן קרקע וכו' שמין שבחן [8]
לחכמים ----- מי שקדם האשה או הבעל זכה [9] של היבם [10]/ שלה [11]
-------------------------------------------------

[1] לאפוקי אם אכל אותו בשוק או אפי' שאכל על שולחנו רק אכל אותו בחפזה.

[2] דהיינו תמרים שנידוכו יחד. והקשה רש"י, מאי "אפילו" דקאמר ר' אבא, הרי תמרים מעולים יותר מתאנים. והשאיר בקושיא. ותוס' (בד"ה שיגרא) תירצו, שמיירי בתמרים שמקבצים אותם יחד מחמת שאינם טובות כל כך.

[3] כלומר, על זה אמר רב אסי שדין המשנה מיירי רק כ"שיש שבח כנגד הוצאה" אז צריך להשבע, אבל אם יש יותר מכדי הוצאה נוטל את ההוצאה בלא שבועה. ועל זה מקשה רבא, דאתי ליאערומי, שיטען הבעל שהוציא הרבה יותר ממה שהוציא באמת, רק שיזהר לתבוע קצת פחות ממה שיש שבח, והרי הוא מוציא בלא שבועה שלא כדין.

[4] והטעם, אביי אמר משום שמא הלוקח יפסיד את הקרקע, כיון שיודע שהיא מכורה לו רק לזמן, ורק יזרע ויקצור תמיד, ולא ישביח את הקרקע. ורבא פירש שהטעם משום רווח הבית, שמה שתיקנו אכילת פירות לבעל הוא כדי שיביא את הפירות לבית ויהיה בבית מזון ברווח.

[5] והגם דבמתניתין איתא בסתמא ד"יחלוקו", מ"מ פירש"י ע"פ הסוגיא ביבמות (דף לח.) דדוקא בנכסי מלוג יחלוקו, אבל על כתובתה או נכסי צאן ברזל לא יחלוקו והם בחזקת יורשי הבעל.

[6] גם כספי האח המת משועבדים לכתובת האשה, ולכן לא יכול היבם לזכות בהן.

[7] והיבם אוכל פירות, וס"ל שגם המטלטלים משועבדים לכתובה. ולקמן (דף פא:) מסיקה הגמ' שתנא דמתניתין הוא רק אליבא דר"מ, אבל חכמים חולקים וס"ל שלא משתעבד לה הכתובה.

[8] פי', דשמין כמה יפה הקרקע עם הפירות, וכמה יפה הקרקע בלי הפירות, ואת ההפרש בין שני השומות ילקח בהן קרקע שתהיה כנכסי מלוג של האשה, וכשיגדלו פירות בקרקע החדשה היבם יאכל מהן פירות.

[9] דחשיבי כמטלטלים, ובסתמא מטלטלין לא משועבדים לכתובתה, אלא א"כ היא תפסה אותם, ולכך אם היא קדמה ותפסה זכתה בהן, ואם הוא קדם וזכה זכה הוא בהן - ודינם כנכסי מלוג שילקח בהן קרקע והקרקע שלה והוא אוכל פירות.

[10] דס"ל שהם חשובים כמו פירות שגדלו בקרקע נכסי מלוג שלה, שהוא אוכל את הפירות.

[11] הגמ' לקמן (דף פא:) הקשתה על דין זה דלא יתכן לומר שיהיה הפירות של היבם - דכיון שהם מחוברים הרי הם משועבדים לה כמו קרקעות, ולכן משנה הגמ' את הגירסא במשנה וגורסת "שלה".

-------------------------------------------------