כתובות דף סא. א

הבעל אומר להניק והאשה אומרת שלא להניק [1], מה הדין?

דרך משפחתו שלא להניק דרך משפחתו להניק
דרך משפחתה לא להניק אינה מניקה - כדרך משפחתה
דרך משפחתה להניק אינה מניקה - כדרך משפחתו [2] מניקה

האם יש להקדים לתת מאכל לשמש המחלק את מאכלי הסעודה?

מעיקר הדין ממדת חסידות
במאכל שיש בו ריח [3] וקיוהא [4] צריך להקדים צריך להקדים [5]
במאכל שאין בו יכול לתת לו אחר הסעודה צריך להקדים

כתובות דף סא: א

מי אמר את הדינים דלהלן? [תוד"ה איכא].

לרב חנינא בריה דרב איקא לרב פפא
שפוד - שמעתתא רב מלכיו רב מלכיו
שפחות - משנה רב מלכיו רב מלכיא
גומות - שמעתתא רב מלכיו רב מלכיו
בלורית - ברייתא רב מלכיא רב מלכיא
אפר מקלה - שמעתתא רב מלכיא לרשב"ם: רב מלכיו [6]
לרבינו תם: רב מלכיא [7]
גבינה - משנה רב מלכיא רב מלכיא

כתובות דף סא: א

המדיר את אשתו מתשמיש המטה [8], כמה ידור ויצטרך להוציא ולתת כתובה?

כמה ומנין
לבית שמאי שתי שבתות גמרינן מיולדת נקבה [9]
לבית הלל שבת אחת גמרינן מנדה [10]

מה הדין באופנים דלהלן, האם צריך לגרש ולתת כתובה מיד או לא

במפרש שבוע בסתם - שלא קצב זמן לנדרו
לרב לב"ש: לא יוציא
לב"ה: מוציא
לכו"ע מוציא מיד
לשמואל ימתין לב"ש שבועים ולב"ה שבוע [11]
-------------------------------------------------

[1] אכן באופן הפוך שהיא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק, בכל ענין מניקה, כיון שצער דידה הוא מה שרבה החלב בדדיה וכיון שרוצה להניק להמנע מן הצער ודאי שהדין עמה.

[2] דאף שדרכה להניק, הדין הוא שעולה עמו ואינה יורדת, ונוהגת בדברים שיש בהם עלייה כדרך משפחתו. ואם דרך משפחתה שלא להניק ודרך משפחתו להניק, אינה יורדת ("עולה עמו ואינה יורדת").

[3] כגון בשר ויין, ואמר רב חסדא בשר היינו בשר שמן ואסור כל השנה, ויין ישן בתקופת תמוז שאז ריחו חזק, ומחמת החום יש הרבה תאוה אליו.

[4] פי', טעם חמיצות המושך את האדם.

[5] ומבואר בגמ' שאפי' שיש כמה מינים בסעודה, יש מדת חסידות להקדים ולתת לו מכל מין ומין, ולא לתת לו ממין אחד, אפי' שנותן לו לשובע ומשאר המינים אחר הסעודה, אלא יש לו להקדים ולתת לו מכל המינים בתחילת הסעודה.

[6] הגם שבגמ' כתוב איכא בינייהו שפחות, ומשמע שכל מחלוקתם הוא בסימן רב מלכיו, שלרב נחמן שפוד שפחות וגומות רב מלכיו אמרם, ורב פפא חולק וסובר דרק השמעתתא הוא רב מלכיו אבל שפחות שהוא משנה הוא רב מלכיא, אבל בסימן של רב מלכיא נראה דלא חלק - ומודה שבלורית ואפר מקלה וגבינה רב מלכיא אמרם. אלא שהוקשה לתוס' דהרי אפר מקלה היא שמעתתא ויש למנותה בשמועות דרב מלכיא. והביאו מרשב"ם שהנפ"מ ביניהם היא שפחות ואפר מקלה שכנגדה, והיינו שר"פ חלק גם בסימן של רב מלכיא וס"ל שהוא אמר משניות וברייתות ולא שמעתתא, ואפר מקלה שהיא שמעתתא רב מלכיו אמרה.

[7] בשם ר"ת כתבו התוס' דמתניתין ומתניתא דוקא רב מלכיא ולא רב מלכיו, אבל שמעתתא יש מהם רב מלכיו, אבל את השמעתתא דאפר מקלה לעולם אמר רב מלכיא.

[8] קשה איך חל הנדר, הרי הוא משועבד לה. פירש"י, שאמר "יאסר הנאת תשמישך עלי" - וכיון שאסור לו להנות ממנה ממילא לא יכול לשמש עמה, ולנדור על עצמו הוא רשאי.

[9] דילפינן מהזמן הכי ארוך שע"פ דין אסור לו לשמש עמה, ומזה חזינן שזמן כזה אינו צער גדול לאשה לחכות. ומה שילפינן מיולדת ולא ילפינן מנדה שהוא רק שבוע, משום דילפינן מדבר שנאסרת על ידו כיולדת לנדר שג"כ נאסרה על ידו, ולא ילפינן מדבר הבא ממילא.

[10] דילפינן מצוי ממצוי, דמצוי שכועס על אשתו ומדירה, וכן נדה הוא דבר המצוי.

[11] דיש לנו להמתין שימצא פתח לנדרו ויתיר לו החכם את הנדר ולא יצטרך להוציאה.

-------------------------------------------------