גיטין דף עג. א

שכיב מרע שנתן גט לאשתו ועמד, מה הדין? [תוד"ה אמר רב הונא, לעיל דף עב:].

כשנתן לה גט בסתמא אמר "מהיום ואם מתי מחולי זה"
ועמד וחזר ונפל בחולי הראשן
לפירש"י לרב הונא: כשעמד בטל הגט כמתנה
לרבה ורבא: אף שעמד הוי גט
כשעמד בטל הגט [1]
לר"ת אף שעמד הוי גט [2] לרב הונא: כשעמד בטל הגט כמתנה
לרבה ורבא: אף שעמד הוי גט

"זה גיטך מהיום אם מתי" וכו', ונפל הבית עליו או הכישו נחש, מה הדין?

"מהיום אם מתי מחולי זה" "מהיום אם לא אעמוד מחולי זה"
לברייתא [3] אינו גט הרי זה גט
לשלחו מתם [4] אינו גט אינו גט

גיטין דף עג: א

"זה גיטך מהיום אם מתי" - מה היא באותן הימים, שבין זמן הנתינה עד מעט קודם המיתה?

הבא עליה הטעם
לר' יהודה במזיד בחנק בשוגג בחטאת דהיא כאשת איש לכל דבריה [5]
לר' יוסי במזיד פטור, בשוגג באשם תלוי דהיא מגורשת ואינה מגורשת [6]

גיטין דף עג: א

כיצד מתבארים חלקי הברייתא דלהלן?

ראוה
שנתייחדה עמו וכו'
וחוששין משום זנות
ואין חוששין משום קידושין
ר' יוסי וכו' אף חוששין משום קידושין
לרב
נחמן
אין חוששין
שנבעלה
ראו שנבעלה חוששין לקידושין
נתן לה כסף חוששין לזנות [7]
גם בנתן לה כספים
חוששין לקידושין
לאביי אין חוששין
שנבעלה
ראו שנבעלה
חוששין לזנות
ראו שנבעלה
חוששין לקידושין
לרבא אין חוששין
שנבעלה
ראו שנבעלה
חוששין לזנות
אפי' לא ראו שנבעלה
חוששין לקידושין

המגרש את אשתו ולן עמה בפונדקי, האם צריכה גט שני לר' יוחנן?

כשראוה עדים שנבעלה כשלא ראו עדים שנבעלה
לבית שמאי אינה צריכה גט שני אינה צריכה גט שני
לבית הלל צריכה גט שני אינה צריכה גט שני

המגרש את אשתו ולן עמה בפונדקי, האם צריכה גט שני לתנאים לת"ק ור' יוסי הנ"ל?

כשראוה עדים שנבעלה כשלא ראו עדים שנבעלה כפי מי דברי ר' יוחנן
לרב נחמן צריכה גט שני אינה צריכה גט שני ככו"ע [8]
לאביי לת"ק: אינה צריכה גט שני
לר' יוסי: צריכה גט שני
אינה צריכה גט שני כדעת ר' יוסי [9]
לרבא לת"ק: אינה צריכה גט שני
לר' יוסי: צריכה גט שני
דלא כמאן [10]

-------------------------------------------------

[1] ומה שכתוב בברייתא שאומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט, היינו באופן שניתק מחולי לחולי, אבל אם לא ניתק מחולי לחולי, כיון שעמד והלך בשוק שלא על משענתו הרי בטל הגט.

[2] דכיון שלא התנה לא מהני מה שעמד לבטל הגט, ולא דומה למתנת שכיב מרע - כי המתנה אינה חלה כלל אלא לאחר מיתה, וכיון שעמד ודאי בטלה, משא"כ גבי גט שחל כבר מחיים, לכן אינו חוזר אלא אם פירש. ומה שאמר רב הונא "גיטו כמתנתו" - לא קאי על כל גט של שכיב מרע (והראיה דלא אמר "גט כמתנה") אלא קאי על "גיטו" המפורש דינו במשנה, דהיינו שאמר "הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה", ובכה"ג אם עמד אפי' שאח"כ חזר לחולי הראשון ומת ממנו סובר רב הונא שבטל הגט בשעה שעמד. ורבה ורבא חולקים וסוברים שאפי' שהלך על משענתו לא בטל הגט - כיון שלבסוף מת מהחולי הראשון.

[3] הגמ' דידן הקשתה וסוברת שאין חילוק בין הרישא לסיפא וכדלהלן, אכן הביאו התוס' (בד"ה מאי) שבירושלמי הסביר את החילוק, דברישא שאמר שאם ימות מחולי זה, כיון שלמעשה לא מת מחמת החולי אלא מחמת שנפל עליו הבית או הכישו נחש - והרי שלא נתקיים התנאי ולכן אינו גט. משא"כ בסיפא כשאמר "אם לא אעמוד מחולי זה", והרי לא עמד מהחולי דהרי מת תוך כדי החולי, ולכן הוי גט, דלא איכפת לי ממה מת אלא העיקר שלא עמד מהחולי. אכן גמ' דידן לא סוברת חילוק זה, וסוברת שבשניהם משמע שימות מתוך החולי הזה, והרי לא מת.

[4] שלחו מתם אכלו ארי אין לנו - דכיון דהוי אונסא דלא שכיח ולא אסיק אדעתיה, ולא הוי גט.

[5] בגמ' אוקמי לה בכה"ג שאמר לה שהגט יחול "מעת שאני בעולם" - דהיינו רגע לפני שימות, וכיון שכן כל הזמן עד רגע לפני שימות, הרי היא אשת איש גמורה.

[6] כלומר, היא רק ספק אשת איש, שכיון שאמר "מעת שאני בעולם" יש לנו להסתפק על כל שעה ושעה שמא היא השעה האחרונה שהוא בעולם, ובשעת המעשה הוא רק ספק. ואף שלבסוף לא מת, מ"מ יתכן שהיתה שעה שהוא ראוי למות בה ולכן הוי ספק, (וע' תוד"ה תנא, ביותר ביאור).

[7] ותיבת "חוששין" לאו בדוקא, כי תמיד חוששין לחומרא וכאן הוא לקולא, שאנחנו מבארים את מה שנבעלה - שהיתה בעילה לשם זנות ולא לשם קידושין, דאל"כ למה נתן לה כספים אחר הבעילה, אלא ודאי שהוא משום אתנן.

[8] ולרב נחמן בר אבוה הנ"ל, דברי ר' יוחנן הם אליבא דכו"ע כלומר בין לת"ק ובין לר' יוסי הנ"ל שניהם סוברים שהיכא שלא ראוה שנבעלה אינה צריכה גט שני - דלא חוששין על ייחוד בעלמא שמא בעלה לשם קידושין. והיכא שראו אותה חוששין לקידושין וצריכה גט לכו"ע אם לא היה כסף - וכדברי ב"ה.

[9] ס"ל שנחלקו ת"ק ור' יוסי היכא שראו אותה שנבעלה אפי' שלא ראו כספים, שלת"ק לא חוששין לקידושין, נמצא שדברי ר' יוחנן שאמר בדעת ב"ה שצריכה גט שני הם רק אליבא דר' יוסי ולא אליבא דת"ק.

[10] דר' יוחנן אמר שלא ראו אותה שנבעלה לדברי הכל לא צריכה גט שני והיכא שראו אותה שנבעלה שלב"ה צריכים גט שני, ולרבא זה לא מסתדר עם אף אחד, עם ת"ק לא דהוא סובר שאפי' שראו אותה שנבעלה לא צריכה גט שני, ועם ר' יוסי ג"כ לא, דהוא סובר שגם כשלא ראו אותה שנבעלה חוששין לקידושין וצריכה גט שני.

עוד חומר לימוד על הדף