גיטין דף נד. א

אכל תרומה באופנים דלהלן מה משלם (לפי החסורי מחסרא)?

לכתחילה
מה יעשה?
בדיעבד - כששילם חולין טמאין?
בשוגג במזיד
אכל תרומה טמאה משלם כל דהו - אפי' חולין טמאים
אכל
תרומה
טהורה
לר'
מאיר
משלם
חולין
טהורים
תשלומיו תשלומין [1]
ואין
חוזר ומשלם
אין תשלומיו תשלומין
- וישלם חולין טהורים
לחכמים תשלומיו תשלומין - ושוב חוזר ומשלם חולין טהורים [2]

גיטין דף נד: א

אגוזי פרך של ערלה דינן שאינם בטלים אפי' באלף,
מה הדין כשנפלו האגוזים למאתים היתר ונתפצעו (-ונשברו שם) האם בטלים? [תוד"ה נפלו].

נתפצעו בשוגג נתפצעו במזיד
לר' מאיר ור' יהודה לא יעלו [3] לא יעלו
(לר' יהודה לגירסת הירושלמי [4] יעלו - דכבר נקנס שנתקלקלו פירותיו בשעת הפציעה)
לר' יוסי ור' שמעון יעלו בא' ומאתים לא יעלו

נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו נטעיות אחרות שבכרם, מה דין הפירות?

לכתחילה ליקט בשוגג [5] ליקט במזיד
לתנא קמא לא ילקט הפירות יעלו בא' ומאתים אינו מתבטל
לר' יוסי לא ילקט הפירות יעלו בא' ומאתים יעלו בא' ומאתים [6]

גיטין דף נד: א

היה עושה עמו בטהרות או בזבחים ואמר לו שנטמאו או נתפגלו, מה הדין?

כשהוא בידו לטמאות
ולפגל שעדיין הם בידו
כשאין בידו כשכבר עשו
הטהרות והזבחים לפני זמן
לאביי נאמן אינו נאמן
לרבא נאמן כשזו פעם ראשונה שפוגשו: נאמן
כשכבר פגשו ולא אמר דבר: לא נאמן

-------------------------------------------------

[1] ונפטר בזה והם נעשים תרומה טמאה כמו שאכל.

[2] פי', מה ששילם בין בשוגג ובין במזיד זה נעשה תרומה טמאה כמו שאכל ונחשבים ממון כהן ויכול לקדש בהן את האשה, ועוד קנסו את האוכל לשלם חולין טהורים - והם לא יעשו תרומה, כי כבר בתשלום הראשון שעשה נעשו תרומה.

[3] והטעם משום שקנסו שוגג אטו מזיד, ומקשה הגמ' דחזינן דגם ר' יהודה מודה במידי דרבנן של ביטול (דהרי מה"ת בטל ברוב) ג"כ קנסו שוגג אטו מזיד, ואילו לעיל (דף נג:) אמרינן לדעת ר' יהודה דבמידי דרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד. ותירצה הגמ', שגבי ערלה חושש ר' יהודה שמא ישבר את האגוזים במזיד כדי לבטלם - ויאמר שוגג הוא, ולכן קנסו.

[4] ותמהו התוס' לגירסא זו, מה קושית הגמ' כאן.

[5] דהיינו שלא נמלך אצל חכמים, וחשב שכבר נתבטלה הנטיעה במחובר, ולא ידע שבמחובר לא בטל.

[6] ומקשה הגמ', דזה סותר לדין שאמר ר' יוסי לעיל שבפיצע את האגוזים במזיד אסורים. ותירצה הגמ', דיש "חזקה שאין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת", וכיון שכן לא שכיח שאדם יטע נטיעה כזו בכרמו, ולכן לא החמירו בה רבנן.

עוד חומר לימוד על הדף