גמ' עט. - פב.
גמ' פב. - פג:
גמ' פג: - פה.
גמ' פה. - פז.
גמ' פז. - פח:
גמ' פט. - צ:
גמ' צ: - צא:

גמ' עט. - פב.

חזור לראש הדף

בעל ואב מפירין עינוי נפש להם ולאחרים

בינו לבינה להם ולא לאחרים - דחל כשנשאת לאחר

כשאין עינוי נפש בתנאי, אינו מפר

הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום -

לרבנן (ר"ן ורמב"ן להל') יפר [ניוול דחד יומא (לר"ן - עינוי נפש)]

לר' יוסי (רמב"ם להל') גם רחיצת עולם אינו ניוול אלא בינו לבינה לרב אדא ב"א
(לרב הונא - אינו מפר [רגיל - אין חשש נימא])

וכן מח' בקישוט, אבל לר' יוסי כביסה הוי עינוי נפש [ולכל חייתם]

יו"כ - תענו את נפשותיכם - אבל רחיצה אין העינוי ניכר השתא, משא"כ נדר - לענות נפש - אתי לידי עינוי

הזהרו בערבוביתא, בחבורה, בבני עניים; אין מצויין ת"ח בני ת"ח, אין מברכין בתורה תחלה

שלא אתן תבן לבהמתך - אינו יכול להפר [ר"ן - בהכניסה ד' שפחות - לא משועבדת]

שלא אמזוג לך כוס - א"צ להפר [משועבדת]
ר"ג - מדרבנן יפר [
ר"ן - שלא תקל בנדרים, דברו - אפי' אינו נדר]

דברים מותרים שאחרים נהגו היתר לר"ג בעי הפרה מדרבנן

הנאת תשמישי עליך - משועבדת

הנאת תשמישך עלי (אין מאכילין דבר אסור) -
לר' יוסי הוי בינו לבינה, וספק אי לרבנן הוי אף עינוי נפש

ר"ן

ר' יונה - לר' יוסי בניוול דחד יומא אין אפי' בינו לבינה

לרבנן כביסה אין ע"נ; יש ע"נ אבל חיי אחרים קודמין

הר"י הכהן - נהג שלא לאכול בשר בזמן מיוחד - בעי היתר

ירו' - אסור להתיר נדרי אשתו שבינו לבינה [= עצמו - בל יחל דברו]
רבי יהודה (רמב"ן להל') - אף בינה לבין אחרים
הנאתי על עירי - אין זקן משם מתיר, הנאתם עלי - יתיר

גמ' פב. - פג:

חזור לראש הדף

שמואל - לוי - הנאת פלוני עלי - מפר

[לר"ן - כרבנן דר' יוסי דהוי עינוי נפש]

ר' יוסי - נדרה מפירות מדינה, חנוני זו - יביא מאחרת ולא יפר אלא משום בינו לבינה

מפירות חנוני היחיד שמקיפו (ר"ן - או ממדינה שדרה בה) - יפר משום עינוי
(ר"ם בר' שניאור - בשנדרה בימות הגשמים דאין לקט וכו')

נדרה מב' ככרות - בא' מתענה ובא' לא

שמואל - מתוך שמפר לזה, אף לזה (ר"ן - אפי' הפר סתם) [ר"ן - כנדר א' ותלויין זב"ז - יפרנו משמע כוליה דוקא]

ר' יוחנן - מפר רק למתענה (ר"ן - אפי' הפר בפירוש לשניהם) [ר"ן - הפרת כל מה שיש עינוי נפש סגי = יפרנו]

הפר לנזירה - מופר לחרצן [אין נזירות לחצאין] מופר לטומאה [צער - דיספוד יספדון ליה]

אין קרבן טומאה, טהרה לחצי נזירות (גייז בעלה)

חוץ מחטאת עוף בנטמאת [בא על ספק - לר"ן - אתי לחצי נזירות דקיל]

ר"ן

לשמואל לרב יוסף - אסרה פירות מדינה זו אם הבעל תביאם - לא יפר דיש תקנה באותן פירות ע"י הבאת אחר וגם תקנה ע"י הבעל ממדינה אחרת

מודה שמואל בבינו לבינה דאינו מופר כולו:

לר"ן - תלוי בקפידה דבעל - ואינו קפיד על אחרים, משא"כ עינוי נפש גבה היא

תי' א' בר"ן - אין חסרון של נזירות לחצאין להפר ליין ולא לטומאה - דאשכחן נזירות שמשון בלי איסור טומאה

גמ' פג: - פה.

חזור לראש הדף

לר' יוסי אסרה הנאת הבריות אינו עינוי נפש

[עולא, ר"נ - בעל לאו בכלל "בריות"/"יהודים" ותהנה ממנו, לרבא - בכלל בריות אבל יכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה (אין טובת הנאה [תעזוב])]

מודה ר"נ דבעל בכלל בריות לאחר שנתגרשה

כשמוכח דקאסרה היתרא (נטולה (תשמיש) מן היהודים)

מעשר עני שמותר למודר הנאה -

רב יוסף - לר"א דאינו טובל אין טובת הנאה [לר"ן - דוקא בטובל תלה הרמתן בבעלים [ולא יחללו... אשר ירימו]]

רבא - במתחלק בגורן [והנחת בשעריך]

לר"א דמאי א"צ קריאת שם מעשר עני [רב יוסף - אינו טובלו [ר"ן - אין תערובתו חמור ממנו - מותר לזר (ולרבנן - גזה"כ לא תוכל לאכול "בשעריך")], אביי - לא נחשדו דאי בעי מפקר נכסיו]

אוסר כהנים בהנאה - יטלו תרומה בע"כ [רב הושעיא - כמ"ד טובת הנאה לאו ממון (ריבר"י); רבא - רק חזי לכהן - ושויא עפרא בעלמא (ר"ן - דהפקיר הטובת הנאה)]

גונב טבל - רבי - משלם דמי טבלו, ריבר"י - דמי חולין [מח' אי טובת הנאה ממון או לא, בנפל ירושה מכהן - מח' אי כהורמו או לא (קידושין נח:), רבי - קנסו לגנב, ר' יוסי בר"י - קנסו למשהה טבל]

ר"ן

לבבלי - לר"ע הולך בתר שעת האמירה בדרשא דקראי, אבל בלשון בנ"א גם נכלל בלשונו בנ"א שיהיו בכלל לשונו אח"כ

לירו' - כוונתו רק לבשעת עיקר נדרו: לר"ע (להל') בשעת אמירה, לר' ישמעאל בשעת חלות
(לפי' ב' בר"ן הירו' מודה לבבלי)

האוסר הנאת פירות על עצמו, יכולים אחרים ליטלן
רשב"א - לא חיישינן לשאילה, ואם איתשיל חייבין לשלם
ר"ן - חיישינן לשאלה, אבל קנינו אינו בטל דאין שאלה בהפקר

גמ' פה. - פז.

חזור לראש הדף

אסרה מעשה ידיה על בעלה -

ת"ק - אינו צריך להפר [משועבדת אפי' להעדפה, ר"ן - הפרה לא מהני ללאחר גירושין, הנדר לא חל לאחר גירושין]

ר"ע - יפר (משום בינו לבינה) [משום העדפה ע"י הדחק - שלה]

ר' יוחנן בן נורי, שמואל להל' - יפר
[שמא יגרשנה ויחול, ותהי אסורה לו (א"א ליזהר):
"יקדשו ידי לעושיהם" - למסקנא - רב אשי - קונמות כקדוה"ג דמפקיע שעבוד ואע"פ שאלמוה שעבודו כשתחתיו (כלוקח) אבל חל כשיגרש
(ר"ן - דכאלו חל מעיקרא דמדינא ראוי לחול)]

קונם על עצמו חל בדבר שלא בא לעולם [כפירות חברו], אבל לא על חברו [כפירות חברו על חברו]

משכון לי' שנים "לכשאפדנה תקדיש" - חל אע"פ שאין בידו עכשיו לפדותה

הפרה בטעות (מי, מה נדרה) לא חל [יניא אותה] (ר"ן - וה"ה קיום [החריש לה])

חוץ: מלא פירשו לו מי וסבור..., רב אשי - שידע תוך כדי דיבור אח"כ (וה"ה קריעה על מת [על שאול ועל יהונתן])

תוך כדי דיבור כדיבור חוץ ממגדף, ע"ז, קידושין, מגרש [ר"ן - חמירי ועושים בהסכמה גמורה, לר"ת - לא תקנו רבנן]

ר"ן

לרש"י - קדושת דמים לא מפקיע שעבוד, ר"ת - מפקיע

תוך כדי דיבור: לא גמר דעתו אלא דעתו שיכול לחזור תכ"ד
לר"ת, הר"ר אליעזר - מדרבנן להשיב לרבו בשעת מכר, תוס' - דאו'

גמ' פז. - פח:

חזור לראש הדף

קונם תאנים וענבים -

ר' ישמעאל, משנתנו - קיים במקצת כולו קיים [יקימנו - יקים ממנו]
הפר למקצת אינו מופר
(ר"ן - לגי' שלנו - רק מה שהפר מופר, לתוספתא וגי' רמב"ן - אינו מופר כלל)

ר"ע - הפרה במקצת מופר [היקש להקמה]

חכמים - אינו מופר ואינו קיים [היקש הקמה להפרה]

לר"ש (ר"ן להל') - קונם שאני טועמת לא לתאנים ולא לענבים = נדר א'

אא"כ אמרה שאני טועמת (לר"ן) לכאו"א

אינו יודע שבעל מיפר - יפר ביום שיודע [אין כאן אפי' מקצת ידיעה ואינו יום שמעו]

אינו יודע שזה נדר (לר"ן - שאפשר להפר):

ר"מ - לא יפר (ר"ן - 1) כלל [מקצת ידיעה לאו ככל ידיעה]

2) ביום שלאחריו אבל בו ביום מפר [מספיק "ידיעתו גמורה"])

חכמים - יפר (ר"ן - 1) ביום זה [מקצת ידיעה ככל ידיעה = יום שמעו]
2) ביום שלאחריו [יום ראשון לאו "ידיעה"])

בעל מודר הנאה - נותן מעות לאשתו "ובלבד שאין לבעליך רשות בהן" -

רב (ר"ת, ראב"ד להל') - "...אלא מה שאת נותנת בפיך" [משנתנו כר"מ - ידה כיד בעלה]

שמואל (ר' עמרם גאון, רמב"ן, תוס' נזיר, רמב"ם להל') - מספיק "מה שתרצי עשי" (לרמב"ם וגם "ע"מ שאין לבעלך רשות")

מזכה שיתופי מבואות לאחרים ע"י אשתו -

רבא - אפי' לר"מ - דמפיק מרשותו דבעל

רב אשי - דוקא בשיש לה ג"כ חצר שם - מגו דזכה לנפשה (במתנה מבעלה) זכיא לאחרים

ר"ן

תוספתא - יכול להפר הפרה א' לכמה נדרים

נתן מזונות לאשה א"צ לומר כלום - דאפי' בעל שנתן וצמצמה והותירה אין לבעל זכות בהן

שאת נותנת בפיך - דבשעה שזכתה אין הבעל יכול לזכות בהן,
י"מ - דלא הקנה לגמרי אלא למה שפירש (וה"ה ביחדן לשאר דברים)

לשמואל מספיק "ע"מ שאין לבעלך רשות" - כרבנן דר"מ דאין ידה כיד בעלה

גמ' פט. - צ:

חזור לראש הדף

אלמנה וגרושה - ר"ע (ר"ן להל') - בעינן תחת בעלה בשעת אמירה [אסרה על נפשה]

ר' ישמעאל - בשעת חלות [ונדר אלמנה וגרושה] - חוץ (אולי) מתלה החלות בימים (ראוי שהחלות תהיה באותו רשות שהיתה בשעת אמירה)

אין הפרה לנשואה שנתגרשה (ר"י - אף בקטנותה), בוגרת, יתומה

הלכו האב או שלוחיו עם שלוחי הבעל - עדיין נחשבת ארוסה
מסרו לשלוחי הבעל - נחשבת נשואה

ר' נתן - א"א להפר עד שיחול

חכמים (ר"ן ורמב"ן להל') - יפר [הרר"א - סברא, מפר מחשבות ערומים]
(ר"ן פ. - דוקא כשממ"נ יהיה עינוי או בינה לבינה, או בעשויה לעבור על תנאה, או דלא תלי בדידה להנצל מעינוי ("כשאגרש"))

רב פפי (ר"ן להל') - לכו"ע התרה רק כשיחול [לא יחל דברו (לר"ן = חלות)]

ר"ן

מודר הנאה מאביה אם אני עושה על פיך -לגי' שלנו יפר - לר"ן - נדרה בענוי נפש (כרבנן דר' יוסי) ותנאה בבינו לבינה

ר"ן כי"מ - "קונם... לאחר ל'" נחשב חל הנדר, ומח' ר' נתן רק באפשר שלא יחול לעולם. וי"מ חולקים.

גמ' צ: - צא:

חזור לראש הדף

אשת כהן: "טמאה אני לך"

משנה ראשונה - נאמנת ונוטלת כתובה

משנה אחרונה - אינה נאמנת [חשש שעיניה באחר (ר"ן - רבנן מבטלי דאו' בקום ועשה משום מגדר מילתא (תוס'); אפקעינהו קידושין מעיקרא; י"א - מדינא אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו)]
רב ששת - ואוכלת בתרומה [שלא תוציא לעז על בניה]
עד שנתארמלה ונתגרשה [יאמרו דהשתא נאנסה]
רבא - אינה אוכלת [אפשר בחולין]

השמים ביני לביניך (אינו יורה כחץ) ובאה מחמת טענה (חוטרא וקבורה)

משנה ראשונה - נוטלת כתובה [כיסופא לה]

משנה אחרונה - יפייסנה [משקרא דהוא לא ידע]

נטולה אני (תשמיש) מן היהודים

משנה ראשונה - נוטלת כתובה

משנה אחרונה - יפר חלקו ואסורה לאחרים [בינו לבינה]

אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה [נסתחפה שדהו (ר"ן - כהונתו גרמה)]

"גרשתני" - רב המנונא (ר"ן, ריצב"א להל') - נאמנת (רמב"ן - אף ליטול כתובה (ר"ן),
ריצב"א - אבל לא תוספת)
[חזקה אינה מעיזה בפני בעלה]

רבא - אינה נאמנת [בתקיף לה מן גברא מעיזה]

אשה מותרת לבעלה כשנואף לא נטמן, מציל בעלה (ר"ן - אפי' לבעל נפש שחושש לצאת י"ש)

ר"ן

לא מהני טעם דאפקעינהו באומרת נאנסתי מממזר, אבל משנה אחרונה משמע דמותרת אפ"ה

"אינו נזקק עמי" כלל - נאמנת, ויתן כתובה אפי' לא באה מחמת טענה אא"כ תובעת כתובה אז

ריצב"א - וכן באומרת דאינו בקי, דא"א להתקשות - ואין לה תוספת דאין חיבת ביאה כה"ג
ותיקו בגמ' אם תוספת משום חיבת חופה או ביאה והמוציא מחברו עליו הראיה (כר"י, ולא כרי"ף דיחלוקו בתיקו דממון)

רמב"ן - מילתא דידע בעלה - כשהיא רוצה לאפוקי נפשה היא נאמנת דאינה מעיזה;
כשהוא רוצה לאפוקה ולהפסיד כתובתה אינה נאמנת דמעיזה

הדרן עלך מסכת נדרים

עוד חומר לימוד
למסכת נדרים