12th Cycle Dedication

ERCHIN 18 - Dedicated in honor of Mordechai ben Moshe ha'Kohen, by Josh Rebbi Danziger of Cliffside Park, New Jersey.

ערכין דף יח. א

מה הדין אם היה אביו עשיר ועתה הוא גוסס לענין קרבנות ולענין ערכין? [תוד"ה לא].

בקרבנות בערכין
לפירש"י שהביאו תוס' (אינו לפנינו) [1] אין ממתינים ומביא כעני מחכה הכהן מלהעריכו
 
כדי שיביא כעשיר
לפירוש ר"י (והוא פירוש רש"י במשנה) [2] אין ממתינים ומביא כעני אין ממתינים ומביא כעני

האם ולאיזה ענין מקישים ערכין לנדרים, ומה הדין בזה?

האם מקישים ערכין לנדרים? ומה הדין?
מרגלית לקלים (- לעני) [3] מקישים אין משהים
לידון בכבודו [4] מקישים נותן ערך שלם ונותן דמי כולו
כפי איזה שעה נידון אין מקישים בערכין: נידון כשעת הערך
 
בנדרים: נידון כשעת הנתינה [5]

מנין שמה שאמר הפסוק (שמות יב:טו) "מיום הראשון עד יום השביעי" וגו',
שיום ראשון ויום שביעי הם בכלל, לדינים דלהלן? [תוד"ה יכול].

לענין איסור אכילת חמץ לענין חיוב כרת לאוכל חמץ
לרבנן דכתיב (שם יג:ו):
 
"שבעת ימים תאכל מצות"
דכתיב (שם יב:ח):
 
"עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" [6]
לרבי דכתיב (שם יג:ו):
 
"שבעת ימים תאכל מצות"
מסברא - דכיון דכתב "ראשון" ו"שביעי" הם גם בכלל

ערכין דף יח: א

בדינים דלהלן, האם ומנין דאמרינן בהם ד"עד ועד בכלל"?

לענין ערכין [7] לענין אכילת מצה לענין פריחת צרעת
לרבנן עד בכלל - מגזירה שוה עד בכלל - מקרא אין עד בכלל
לרבי עד בכלל - מגזירה שוה עד בכלל - מסברא אין עד בכלל

מאמתי מונים את השנה בקרבנות לענין הדינים דלהלן? [תוד"ה שנתו].

לקרבנות שצריכים דוקא בן שנה לענין לאו דבל תאחר בבכור
ליש מפרשים בתוס' [8] מיום ההרצאה מיום ההרצאה
לתוס' [9] מיום הלידה מיום ההרצאה

מהו הביאור שנים האמורים בבן ובת כולם מעת לעת?

מהו הביאור? ומנין?
לרב גידל אמר רב לענין ערכין דומיא דשאר דינם שהם כתובים בפסוק
לרב יוסף לענין בן י"ב י"ג וכו' מדאמר בן ובת ולא אמר זכר ונקבה

ערכין דף יח. א

מה הדין אם היה אביו עשיר ועתה הוא גוסס לענין קרבנות ולענין ערכין? [תוד"ה לא].

בקרבנות בערכין
לפירש"י שהביאו תוס'
 
(אינו לפנינו) [10]
אין ממתינים ומביא כעני מחכה הכהן מלהעריכו
 
כדי שיביא כעשיר
לפירוש ר"י (והוא פירוש רש"י במשנה) [11] אין ממתינים ומביא כעני אין ממתינים ומביא כעני

האם ולאיזה ענין מקישים ערכין לנדרים, ומה הדין בזה?

האם מקישים ערכין לנדרים? ומה הדין?
מרגלית לקלים (- לעני) [12] מקישים אין משהים
לידון בכבודו [13] מקישים נותן ערך שלם ונותן דמי כולו
כפי איזה שעה נידון אין מקישים בערכין: נידון כשעת הערך
 
בנדרים: נידון כשעת הנתינה [14]

מנין שמה שאמר הפסוק (שמות יב:טו) "מיום הראשון עד יום השביעי" וגו',
שיום ראשון ויום שביעי הם בכלל, לדינים דלהלן? [תוד"ה יכול].

לענין איסור אכילת חמץ לענין חיוב כרת לאוכל חמץ
לרבנן דכתיב (שם יג:ו):
 
"שבעת ימים תאכל מצות"
דכתיב (שם יב:ח):
 
"עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" [15]
לרבי דכתיב (שם יג:ו):
 
"שבעת ימים תאכל מצות"
מסברא - דכיון דכתב "ראשון" ו"שביעי" הם גם בכלל

ערכין דף יח: א

בדינים דלהלן, האם ומנין דאמרינן בהם ד"עד ועד בכלל"?

לענין ערכין [16] לענין אכילת מצה לענין פריחת צרעת
לרבנן עד בכלל - מגזירה שוה עד בכלל - מקרא אין עד בכלל
לרבי עד בכלל - מגזירה שוה עד בכלל - מסברא אין עד בכלל

מאמתי מונים את השנה בקרבנות לענין הדינים דלהלן? [תוד"ה שנתו].

לקרבנות שצריכים דוקא בן שנה לענין לאו דבל תאחר בבכור
ליש מפרשים בתוס' [17] מיום ההרצאה מיום ההרצאה
לתוס'_ מיום הלידה מיום ההרצא [18]

מהו הביאור שנים האמורים בבן ובת כולם מעת לעת?

מהו הביאור? ומנין?
לרב גידל אמר רב לענין ערכין דומיא דשאר דינם שהם כתובים בפסוק
לרב יוסף לענין בן י"ב י"ג וכו' מדאמר בן ובת ולא אמר זכר ונקבה
-------------------------------------------------

[1] לפירוש זה, מה שאמרה המשנה "אפי' מת אביו" וכו', קאי על מה שאמרה המשנה לפני כן "אבל בקרבנות אינו כן", שבהם אפי' מת אביו והניח לו וכו'. ולפ"ז דוקא בקרבנות אינו ממתין, אבל בערכין צריך הכהן להמתין מלהעריכו עד שירש את אביו.

[2] ולפירוש זה מה שאמרה המשנה "אפי' מת אביו" וכו', לא קאי על מה שאמרה המשנה לפני כן "אבל בקרבנות אינו כן", אלא הוא דבר חדש לומר שבערכין לא ממתינים מלהעריכו אפי' היה אביו גוסס, [וכ"ש שבקרבנות שלא ממתינים].

[3] לענין ערכין עני שהעריך עצמו ויש לו מרגלית השוה ל' סלעים אולם אם יעלוה לכרך אפשר למוכרה בנ', אין אומרים שנשהה עד שנעלנה לכרך וימכרנה ויתן ערך עשיר, אלא נידון עתה בהשג יד. וכן לענין נדרים, האומר "דמי מרגלית זו עלי", נותן כפי הדמים ששוה עכשיו, ולא כפי כמה ששוה אם יעלוה לכרכים.

[4] אמר "ערך ראשי עלי" שזה אבר שהנשמה תלויה בו - נותן ערך כלו. וכן "דמי ראשי עלי", נותן דמי כולו.

[5] רש"י פירש שדין זה הוא מסברא, דכיון שאין בדמים ערך קצוב מהתורה, הרי אם יבוא עתה לאחר זמן שנשומו כעבד - מי יודע כמה היה שוה בשעת הנדר, ולכך על כרחך שאזלינן בנדר בתר שעת הנתינה. ותוס' (ד"ה שיתן) הקשו ממה נפשך, דאם לא ידעינן שנשתנה - למה נאמר שנשתנה, ואם אנו יודעים שנשתנה ונחלש - למה שנפסיד את ההקדש לדון אותו כשעת הנתינה. אלא ס"ל דילפינן לה מקרא.

[6] אכן, מתיבות אלו רק ילפינן ששביעי בכלל, דהכתוב אומר "בערב" - והיינו הערב שאחר האחד ועשרים. ולענין מה שיום הראשון בכלל, זה למדנו מתחילת הפסוק, דכתיב "בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב", מזה למדנו שמליל ט"ו שהוא הראשון צריך לאכול מצות. וכתבו התוס' שעל פסוק זה כתוב עונש כרת, דהא כתיב בהמשך (שם יב:יט) "כל אוכל מחמצת ונכרתה".

[7] במשנתנו מבואר ששנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה ממנה, וילפינן לה מיתורא דקרא, דכתיב (ויקרא כז:ז) "ואם מבן ששים שנה ומעלה", הנה תיבת "ומעלה" באה להורות שרק אחר שנת ששים נידון בערך זקן - אבל בשנת ששים נידון כלמטה, ועבדינן גזירה שוה גם לשאר הערכים שהם כלמטה. ולרבנן ודאי צריך לימוד, כיון דלית להו האי כללא ד"עד ועד בכלל". אלא שלרבי דאית ליה - קשה לכאורה למה צריך גזירה שוה. ותירצה הגמ', דכיון שכתוב בפסוק "מבן חדש ועד בן חמש שנים" שהערך הוא חמשה שקלים - משמע שגם שנת חמש עצמה הערך חמש שקלים, ועוד כתוב "אם מבן חמש ועד בן עשרים שנה" הערך עשרים שקלים, ומשמע ששנת חמש עצמה היא ג"כ בכלל עשרים, דהא ס"ל לרבי ש"ראשון" ו"שביעי" בכלל, והכי נמי כאן חמש וכן עשרים בכלל, הרי לנו שהפסוקים שקולים לשני הצדדים, ולכך צריך את הגזירה שוה להכריע ששנת חמש כלמטה ממנה. [וכן הוא אותו חשבון בשנת עשרים].

[8] הקשו תוס', דלמה צריך פסוק ללמד שלא אזלינן בכבשים בתר שנות עולם אלא בתר שנתן, הא אם אזלינן בתר שנות עולם לא יהיו לנו כבשים בני שנה שכשרים להקרב בר"ה, דאלו שנולדו קודם ר"ה בר"ה יהיו כבר בני שנתים, וכבשים שנולדו בר"ה הזה הם עדיין מחוסרי זמן להקרבה, דרק אחר שבעת ימים מלידתו הוא נראה לקרבן. ויש מפרשים שתירצו דאין מתחילים למנות את השנה רק מיום ההרצאה וא"כ משכחת לה כבשים לר"ה באלו שיום ההרצאה שלהם חל בר"ה. והביאו ראיה מסוגיא דר"ה (סוף דף ו:) דבכור מאמתי מונים לו שנה משעה שנראה להרצאה, ומשמע שכל השנה הזו מיום ההרצאה קרוי "בן שנתו".

[9] התוס' חולקים ואומרים שכל הדין המוזכר בר"ה הוא לענין שלא עובר ב"בל תאחר" אלא עד שנה מיום ההרצאה ולא מיום הלידה, אולם להקרא "בן שנתו" לענין קרבן, ודאי שמונים מיום הלידה, דאל"כ לא משכחת לה שעות בקדשים לפסול בעברה שנתו בין שחיטה לזריקה, דהרי יום ההרצאה תמיד מתחיל בתחלת היום בזריחה. ולכן תירצו תוס', דמה שצריך פסוק ללמד בכבש ששנתו שלו ולא שנת עולם הוא לענין מעת לעת - ששעות פוסלות בקדשים וכנ"ל, אולם לענין התאריך מתי נהיה בן שנה - בזה אה"נ דידעינן מסברא כנ"ל.

[10] לפירוש זה, מה שאמרה המשנה "אפי' מת אביו" וכו', קאי על מה שאמרה המשנה לפני כן "אבל בקרבנות אינו כן", שבהם אפי' מת אביו והניח לו וכו'. ולפ"ז דוקא בקרבנות אינו ממתין, אבל בערכין צריך הכהן להמתין מלהעריכו עד שירש את אביו.

[11] ולפי' זה מה שאמרה המשנה "אפי' מת אביו" וכו', לא קאי על מה שאמרה המשנה לפני כן "אבל בקרבנות אינו כן", אלא הוא דבר חדש לומר שבערכין לא ממתינים מלהעריך אפי' באביו גוסס, [וכ"ש שבקרבנות לא ממתינים].

[12] לענין ערכין עני שהעריך עצמו ויש לו מרגלית השוה ל' סלעים אולם אם יעלוה לכרך אפשר למוכרה בנ', אין אומרים שנשהה עד שנעלנה לכרך וימכרנה ויתן ערך עשיר, אלא נידון עתה בהשג יד. וכן לענין נדרים, האומר "דמי מרגלית זו עלי", נותן כפי הדמים ששוה עכשיו, ולא כפי כמה ששוה אם יעלוה לכרכים.

[13] אמר "ערך ראשי עלי" שזה אבר שהנשמה תלויה בו - נותן ערך כלו. וכן "דמי ראשי עלי", נותן דמי כולו.

[14] רש"י פירש שדין זה הוא מסברא, דכיון שאין בדמים ערך קצוב מהתורה, הרי אם יבוא עתה לאחר זמן שנשומו כעבד - מי יודע כמה היה שוה בשעת הנדר, ולכך על כרחך שאזלינן בנדר בתר שעת הנתינה. ותוס' (ד"ה שיתן) הקשו ממה נפשך, דאם לא ידעינן שנשתנה - למה נאמר שנשתנה, ואם אנו יודעים שנשתנה ונחלש - למה שנפסיד את ההקדש לדון אותו כשעת הנתינה. אלא ס"ל דילפינן לה מקרא.

[15] אכן, מתיבות אלו רק ילפינן ששביעי בכלל, דהכתוב אומר "בערב" - והיינו הערב שאחר האחד ועשרים. ולענין מה שיום הראשון בכלל, זה למדנו מתחילת הפסוק, דכתיב "בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב", מזה למדנו שמליל ט"ו שהוא הראשון צריך לאכול מצות. וכתבו התוס' שעל פסוק זה כתוב עונש כרת, דהא כתיב בהמשך (שם יב:יט) "כל אוכל מחמצת ונכרתה".

[16] במשנתנו מבואר ששנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה ממנה, וילפינן לה מיתורא דקרא, דכתיב (ויקרא כז:ז) "ואם מבן ששים שנה ומעלה", הנה תיבת "ומעלה" באה להורות שרק אחר שנת ששים נידון בערך זקן - אבל בשנת ששים נידון כלמטה, ועבדינן גזירה שוה גם לשאר הערכים שהם כלמטה. ולרבנן ודאי צריך לימוד, כיון דלית להו האי כללא ד"עד ועד בכלל". אלא שלרבי דאית ליה - קשה לכאורה למה צריך גזירה שוה. ותירצה הגמ', דכיון שכתוב בפסוק "מבן חדש ועד בן חמש שנים" שהערך הוא חמשה שקלים - משמע שגם שנת חמש עצמה הערך חמש שקלים, ועוד כתוב "אם מבן חמש ועד בן עשרים שנה" הערך עשרים שקלים, ומשמע ששנת חמש עצמה היא ג"כ בכלל עשרים, דהא ס"ל לרבי ש"ראשון" ו"שביעי" בכלל, והכי נמי כאן חמש וכן עשרים בכלל, הרי לנו שהפסוקים שקולים לשני הצדדים, ולכך צריך את הגזירה שוה להכריע ששנת חמש כלמטה ממנה. [וכן הוא אותו חשבון בשנת עשרים].

[17] הקשו תוס', דלמה צריך פסוק ללמד שלא אזלינן בכבשים בתר שנות עולם אלא בתר שנתן, הא אם אזלינן בתר שנות עולם לא יהיו לנו כבשים בני שנה שכשרים להקרב בר"ה, דאלו שנולדו קודם ר"ה בר"ה יהיו כבר בני שנתים, וכבשים שנולדו בר"ה הזה הם עדיין מחוסרי זמן להקרבה, דרק אחר שבעת ימים מלידתו הוא נראה לקרבן. ויש מפרשים שתירצו דאין מתחילים למנות את השנה רק מיום ההרצאה וא"כ משכחת לה כבשים לר"ה באלו שיום ההרצאה שלהם חל בר"ה. והביאו ראיה מסוגיא דר"ה (סוף דף ו:) דבכור מאמתי מונים לו שנה משעה שנראה להרצאה, ומשמע שכל השנה הזו מיום ההרצאה קרוי "בן שנתו".

[18] התוס' חולקים ואומרים שכל הדין המוזכר בר"ה הוא לענין שלא עובר ב"בל תאחר" אלא עד שנה מיום ההרצאה ולא מיום הלידה, אולם להקרא "בן שנתו" לענין קרבן, ודאי שמונים מיום הלידה, דאל"כ לא משכחת לה שעות בקדשים לפסול בעברה שנתו בין שחיטה לזריקה, דהרי יום ההרצאה תמיד מתחיל בתחלת היום בזריחה. ולכן תירצו תוס', דמה שצריך פסוק ללמד בכבש ששנתו שלו ולא שנת עולם הוא לענין מעת לעת - ששעות פוסלות בקדשים וכנ"ל, אולם לענין התאריך מתי נהיה בן שנה - בזה אה"נ דידעינן מסברא כנ"ל.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף