12th Cycle Dedication

ERCHIN 2 - Two weeks of study material have been dedicated by Mrs. Estanne Abraham Fawer to honor the twelfth Yahrzeit of her father, Rav Mordechai ben Eliezer Zvi (Rabbi Morton Weiner) Z'L, who passed away on 18 Teves 5760. May the merit of supporting and advancing Dafyomi study -- which was so important to him -- during the weeks of his Yahrzeit serve as an Iluy for his Neshamah.

ערכין דף ב. א

הכל מעריכין ונערכין, מה הם שיעורי הערכין הקבועים בתורה [ויקרא כז:א-ז]?

לזכר לנקבה
מחדש ועד חמש שנים 5 שקלים 3 שקלים
מחמש שנים ועד עשרים שנה 20 שקלים 10 שקלים
מעשרים שנה ועד ששים שנה 50 שקלים 30 שקלים
מששים שנה ומעלה 15 שקלים 10 שקלים

האנשים דלהלן האם יכולים להעריך ולהערך לידור ושינדרו כנגדם, או לא?

מעריכין נערכין [1] נודרין ונידרין
כהנים לוים ישראלים
 
נשים ועבדים [2]
יכולים יכולים יכולים יכולים
טומטום ואנדרוגינוס יכולים אינם יכולים יכולים יכולים
חרש שוטה וקטן אינם יכולים יכולים אינם יכולים יכולים
מנוול ומוכה שחין (גמ') יכולים יכולים יכולים אינם יכולים

איזה ריבוי יש בתיבת - "הכל", במעריך; בנערך; בנודר; בנידר.

מהו הריבוי? מהו החידוש בזה?
במעריך מופלא סמוך לאיש (בן י"ב ויום אחד) הגם שלא הביא ב' שערות עדיין
בנערך מנוול ומוכה שחין הגם שאין לו דמים
בנודר אין ריבוי ----
בנידר לאתויי פחות מבן חדש [3] הגם שאינו בערכין

ערכין דף ב. א

באיזה אופנים גם למנוול ומוכה שחין יש להם דמים, ובאיזה לא? [תוד"ה לאתויי].

כשהוא גם טריפה כשאינו טריפה
בישראל [4] אין לו דמים אין לו דמים
בעבד כנעני אין לו דמים יש לו דמים [5]

האם יורש יכול לסמוך או להמיר, ומנלן?

מהו הדין? מנלן?
לרבנן סומך ומימר "המר ימיר" - לרבות [6]
לר' יהודה אינו סומך ואינו מימר "קרבנו" - למעט קרבן אביו [7]

מה דין הסמיכה בקרבנות דלהלן?

בקרבן עכו"ם או בקרבן חברו בקרבן השותפים
לרבנן אין סומכים כל השותפים סומכים
לר' יהודה אין סומכים לתירוץ אחד: אחד סומך לכולם
 
לאי נמי: כל השותפים סומכים [8]

ערכין דף ב: א

האם עונשים למי שאין לו ציצית בבגדו? [תוד"ה הכל חייבין בציצית].

בעידן ריתחא שלא בעידן ריתחא
בזמן ההוא עונשים לא עונשים [9]
בזמן הזה [10] לא עונשים לא עונשים

קטן היודע להתעטף - חייב בציצית, באיזה עטוף מיירי? [תוד"ה היודע].

כשיודע להתעטף
כעטיפת הישמעאלים
כשרק יודע לתת ציצית לפניו ולאחריו לימין ולשמאל [11]
לתוס' חייב פטור
לר' יוסף טוב עלם חייב חייב

מה דין הטף בחיובי ראיית פנים בעזרה, ובהבאת קרבן? [תוד"ה הכל חייבין בראיה].

בראיית פנים בעזרה בהבאת קרבן ראייה
לרש"י בחגיגה פטורים פטורים [12]
לירושלמי בחגיגה חייבים [13] פטורים

ערכין דף ב: א

האם מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב בראייה, או פטור?

למשנה ראשונה למשנה אחרונה
לרבינא פטור לאיבעית אימא: חייב [14]
לחולקים על רבינא חייב חייב

לגירסת תוס' שלפנינו [15], מתי מתעסקים עם הקטן שיתקע אפילו לכתחילה,
ומתי לכתחילה מעכבים לו מלתקוע? [תוד"ה אין מעכבין].

מה הדין?
בקטן שהגיע לחינוך מצות שופר מתעסקים עמו לכתחילה לתקוע
בקטן שהגיע לחינוך שבת ולא לחינוך שופר [16] לכתחילה מעכבים לו
-------------------------------------------------

[1] וה"ה כשאדם אומר "ערכי עלי", זהו בכלל "נערכין", ולכך טומטום ואנדרוגינוס אינם יכולים לומר על עצמם "ערכי עלי". [וכן כשאדם אומר "דמי עלי", זה בכלל: "נידרין"].

[2] הגם שאין נשים ועבדים משלמים מיד אלא לאחר שנתגרשה האשה או נשתחרר העבד [אם לא באופן שנתנו להם מעות בתנאי שאין לבעל או לאדון רשות בהם], בכל אופן הערך הוא כפי שניו של שעת הערך ולא כפי שניו של שעת התשלום.

[3] ואף שהוא משנה להדיא לקמן (בדף ה.): דפחות מבן חדש נידר ולא נערך, מ"מ תני [ואמר "הכל"] והדר מפרש. והוקשה לרש"י, דאם נאמר דתני והדר מפרש, א"כ יכל התרצן לנקוט ש"הכל" בנידר בא לרבות טומטום ואנדרוגינוס או חש"ו או עכו"ם, שכל אלה הגם שאינם יכולים גם להערך וגם להעריך וגם לידור [כל אחד כפי דינו], בכל אופן יכולים להיות נידרים. ותירץ רש"י ב' תירוצים: א) דחד מתרתי תלת נקט, [כלומר אה"נ שיכל התרצן לנקוט ש"הכל" בא לרבות טומטום ואנדרוגינוס או חש"ו או עכו"ם, ומשום איזה סבה נקט פחות מבן חדש]. ב) דיש חידוש בפחות מבן חדש, לומר שאפי' רבנן שסוברים שאם אמר על פחות מבן חדש "ערכו עלי" - לא אמר כלום, בכל אופן אם אמר "דמיו עלי" - צריך לתת דמים. [ובשטמ"ק (אות י') הביא בשם הרא"ש, דהרבותא בפחות מבן חדש, דהוה אמינא שהוא כנפל שאין לו דמים, קמ"ל שיש לו].

[4] בסוגיא מבואר שמנוול ומוכה שחין אין לו דמים, והטעם דאף אחד לא יקנהו לעבד.

[5] והיינו שבעבד כנעני גם אם הוא מנוול ומוכה שחין יש לו איזה שווי, וכדמוכח מספק הגמ' בגיטין גבי עבד כנעני שמכרו רבו לענין קנס [- שאם יגחנו שור ויהרגנו ישלם בעל השור שלשים כסף לקונה], ומזה שהסתפקה הגמ' אם חלה המכירה - שמע מינה שעכ"פ יש לו שווי דמים להמכר גם אם הוא מנוול ומוכה שחין. [ופשוט דדין קנס שייך רק בעבד כנעני ולא בישראל, וכן שייך רק כשאינו טריפה, דאם היה טריפה - בעל השור פטור מקנס].

[6] פי', מכפל הלשון ילפינן לרבות שהיורש מימר, ומזה שמצינו בתחלת הקדש [כלומר, כלפי הקרבן השני - הוא תחלת הקדש], שמרבים את היורש שמימר, ה"ה גם בסוף הקדש [היינו סמיכה שהיא סמוכה לשחיטה שהוא סוף הקדש של קרבן הראשון] אנחנו מרבים את היורש.

[7] ומזה למדנו שאין היורש סומך, וילפינן מזה לתחלת הקדש [תמורה] מסוף הקדש [סמיכה], דכמו שיורש אינו סומך כך אינו מימר.

[8] ב"אי נמי" תירצה הגמ' דעכו"ם וחבירו מחד קרא נפקי, וא"כ מיותר ה"קרבנו" השני לקרבן השותפין, לומר שכל השותפין סומכים, וכדרשת רבנן.

[9] ומ"מ העיר המלאך לרב קטינא שהיה לבוש סדין בקיץ וסרבלא בחורף [שבאופנים אלו הוא פטור מציצית], משום שאין לאדם לעשות עלילות להפטר ממצות ציצית - דהרי בזמן ההוא כל בגדיהם היו של ד' כנפות. [אכן, גם לזה שעושה עלילות להפטר ממצות עשה, לא ענשינן ליה אלא בעידן ריתחא].

[10] וראה בשטמ"ק (אות ט"ו), שגם בזמן הזה שאין רוב בגדינו עשוים מד' כנפות, מ"מ צריך להשתדל לקיים לכל המצות עשה ולהביא עצמו לידי חיובם, [וכן הוא בתוס' פסחים קיג: ד"ה ואין].

[11] כן סידר הר' יוסף טוב עלם, שעיטוף הוא שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד מלאחריו מימין וכן לשמאל. וכן מבואר בלשון הרמ"א (בהל' ציצית סימן י"ז סעיף ג'), וז"ל: ודוקא כשיודע [הקטן] לעטוף שני ציציות לפניו ושנים לאחריו וכו', עכ"ל. ומבואר בשיטת ר' יוסף טוב עלם, שאין צריך דוקא שידע לעטוף כעטיפת הישמעאלים, אלא סגי ביודע להתעטף כנ"ל. יד בנימין.

[12] כן כתבו התוס' בריש חגיגה בדעת רש"י, ע"ש.

[13] בירושלמי שם למדו כן ממצות הקהל. אמנם כתבו התוס' שאינו אלא מדרבנן - והלימוד מהפסוק הוא רק אסמכתא בעלמא.

[14] כן מבואר בסוגיא באיבעית אימא שכל דברי רבינא הם רק למשנה ראשונה, שסברו ב"ה שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, ולא כופין את רבו לשחררו, אולם למשנה אחרונה שחזרו ב"ה להורות כב"ש שכופין את רבו לשחררו, א"כ אין חצי עבד חשוב כמי שיש עליו רשות אדונו עליו [שזה סבה לפטור בכל עבד מקרא ד"את פני האדון ה' " - מי שאין לו אדון אלא ה'], ולכך לכו"ע חייב בראייה.

[15] וכן הוא גירסת רש"י בראש השנה (דף לג.). אמנם הצ"ק שינה כאן את הגירסא כפי שיטת התוס' שם בר"ה. אולם על שיטתו קשה מה היא קושית התוס' כאן, ולכן נראה כפי גירסת התוס' שלפנינו, [וע' יד בנימין שהאריך בזה].

[16] כן העמידו תוס' את מה שמבואר מהמשנה שרק לכתחילה מעכבים אותו, דאם מיירי שלא הגיע לחינוך כלל, הא פשיטא שאין מעכבים אותו אפי' לכתחילה - למ"ד ביבמות קטן האוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף