לכאו' זו קושית תוס' עירובין פז: ד"ה הכא, ולכאו' כוונת התוס' שרב תנא ופליג על הברייתא של אמת המים העוברת בין החלונות. ועי' היטב בתוס' רא"ש ריש פז: ובתוס' רא"ש כאן.

ונראה שנחלקו בתשובה לקושיא המהר"ם מרוטנברג ותלמידו הרא"ש, דבתוס' הרא"ש ריש פז: שציינתי לעיל חילק בין שתי סוגים של רשויות דרבנן, כי יש רשויות דרבנן יותר קלים ויש רשויות דרבנן יותר חמורים וברשויות דרבנן יותר קלים החמירו טפי (וזה דומה למ"ש בגמ' לעיל פה: ברשויות דרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה). וכתב הרא"ש שבדף עז. איירי בכותל שבין שתי חצירות ששתי החצירות הם רשות היחיד ומאחר שהרשויות דומות כ"כ יש צורך להחמיר מאד ולומר שלא יזוז אפילו כמלא נימא כי בלא"ה יחשבו שהכותל והחצירות הם אותו רשות. משא"כ בדף פז. באמת המים העוברת בין החלונות, אמת המים שם היא כרמלית שהיא אינה רשות היחיד אלא דומה לרשות הרבים, ומש"ה בלא"ה אנשים נזהרים יותר ומבינים שאסור להוציא מרה"י לכרמלית.

והמהר"ם מרוטנברג הקשה על תירוצו של הרא"ש שאם כדבריו הגמ' בדף פז: היתה צריכה לחלק אליבא דרבי יוחנן בין כרמלית לבין כותל שבין שתי חצירות, ולכן סיים ר"מ מרוטנברג שאין לחלק ברשויות דרבנן, עיי"ש. ומשמע שמהר"ם מרוטנברג מסכים לתירוץ התוס' ריש פז: שרב סבר איפכא.

[וזה מתאים עם מה שידוע שמהר"ם מרוטנברג גופא הוא מבעלי התוס' וידוע שהתוספות שיש לנו על מס' יומא הם מהמהר"ם מרוטנברג עצמו. וכאן נראה שהרא"ש רצה לנוע ממ"ש תוס' ריש פז: אבל רבו הר"מ מרוטנברג קיים דבריהם].