לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט

רש"י ד"ה אפר מקלה יש לעיין מדוע רק כאן האריך רש"י לבאר מה זה אפר מקלה וצ"ע

החותם בכבוד רב,

שמואל דוד בערקאוויטש

לייקווד

א) כן דברת, הר' יוסי, שרש"י בתענית טו. אמנם מסביר דלשון 'מקלה' בא לאפוקי עפר האדמה, והרשב"ם בב"ב ס: מסביר שהוא למעוטי אפר דפרה אדומה.

(והוא לכאו' תמוה, ומסתבר שכוונת הרשב"ם הוא ממש כרש"י בתענית הנ"ל, שהרי ברש"י שם למד מקרא ד'מעפר שריפת החטאת' דגם עפר נקרא 'אפר', ופי' שם דלכן נקטה הגמרא לשון מקלה להורות דאיירינן באפר שריפה ממש ולא עפר, ע"ש. וה"נ כוונת הרשב"ם בזה דלשון 'מקלה' בא להורות דמיירי באפר שריפה ממש ולא ב'עפר' בעלמא שג"כ נקרא אפר וכדילפינן מקרא דפרה אדומה, ודוק.)

וכן הוא ברש"י במכות כא. לגבי אפר מקלה ע"ג מכתו, וז"ל, אפר מקלה - דוקא קאמר לפי שקשה היא ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אבל עפר בעלמא לא, עכ"ל (וכוונתו כדבריו בברכות כח. שציינת, דאפר מקלה הוא אפר הקלוי 'בתנורים ובכירות'.)

ב) אבל לא זה הנקודה כאן. שמעתתא זו דר' מלכיו ור' מלכיא מוזכרת ה' פעמים בש"ס, כפי שציין במסה"ש. בביצה ובמכות רש"י מביא את דברי ר' מלכיו ור' מלכיא כלשונם בכל השמעתתות שהוזכרו כאן, ובכתובות וגם בסוגיין מסתפק רש"י לציין איה מקומה של כל אחד מהשמעתתות, בלי להביאם כלשונם.

אלא שבשנים מהמימרות הביא רש"י כאן את כל המימרא בלשונו - והם מימרא דגבינה ודאפר מקלה. והנה, הך דגבינה היא מימרא לקמן בפירקין, ופשוט שמפני זה הביאו רש"י כלשונו, כי יבוא דברו וכבדנוהו. אלא שיש לתמוה מאד על מה שהביא רש"י דוקא מימרא דאפר מקלה כלשונו - ולא רק הביאו כלשונו אלא אף האריך בו לבאר את ההבדל בין אפר מקלה לאפר סתם. וכזה צריך טעם, הלא דבר הוא, וצ"ע.

ג) (וראיתי בשמעתתא דנדה נב: שהזכיר רש"י רק את המימרות שנאמרו על המשנה וברייתא ולא אלו שנאמרו שמעתתות - דהיינו שהזכיר רק בלורית, שפחות, וגבינה - ובשפחות קיצר ולא הזכיר אלא מקומו, ובבלורית וגבינה דפירקין הביא את כל המימרא כלשונו, וצ"ע. ושמא מפני שהם באותו הפרק ושייכים קצת להדדי ראה להאריך בהם יותר ולא חשש שיתבלבלו הלומדים עי"ז, ועיין.)

יישר כחך,

מרדכי