נראה שמ"ש רש"י (ד"ה ואם) ושלוחו של אדם כמותו זה קאי גם על מה שכתב לעיל (ד"ה מותר) דשלוחו הוא, דהיינו שרש"י לא רצה לכתוב פעמיים שלוחו של אדם כמותו, לכן המתין עד הדיבור השני לכתוב זה. אבל כלל זה קאי גם על הרישא וגם על הסיפא והוא סיכום של טעם הדבר, כי היסוד בשתי הדינים הוא הכלל שלוחו של אדם כמותו.

תירוץ אחר-

1. שוב ראיתי שאולי יש רמז בדברי רש"י הנ"ל לצד אחד במחלוקת אחרונים גדולה בענין קנין מדין עבד כנעני האם צריך לדין שליחות, ג"כ ואבאר בס"ד. דעי' קידושין ז. עבד כנעני אע"ג דלא חסר ולא מידי קא קני נפשיה, עיי"ש. היינו שלמדים מדין עבד כנעני שאדם יכול לקנות דבר בלי שהוא נותן כלום אלא אדם אחר נותן עבורו כדי שיקנה. ועי' קצות החושן סי' קכג סק"ה דהיכא שקונה מדין ע"כ אין צריך שליחות, וא"כ גם עכו"ם יכול לקנות מדין ע"כ. אמנם בחזו"א חו"מ סי' ג ס"ק יז הקשה על הקצו"ח מסוגיא שלנו מקושית הגמ' אלא רישא כיון דאין שליחות לנכרי איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא, עיי"ש. והרי ברישא מהני מדין ע"כ ואעפ"כ צריכים דין שליחות, וכ"כ בחי' גר"ח הלוי על הרמב"ם הל' מלוה ולוה פ"א ה"ג בסופו דנכרי ליתא בדין ע"כ כי הוא לאו בר שליחות ולמד כן מסוגיין, עיי"ש.

2. אמנם יש עוד אחרונים דס"ל כקצו"ח, עי' חי' רעק"א לשו"ע חו"מ סי' קצ ס"ד דשייך בנכרי דין ע"כ, וכ"כ גם מחנה אפרים הל' שלוחין סי' טו.

3. א"כ למחנ"א קצו"ח ורעק"א נראה שצריך לפרש הרישא דאם העמידו אצל הנכרי מותר דמהני מדין עבד כנעני בע"כ דלא הוי שליחות ממש ברישא. וא"כ י"ל דזה שינוי הלשון בין רש"י ברישא לרש"י בסיפא דברישא לא הוי שליחות ממש אלא מעשה קוף בעלמא, לכן רש"י לא כתב שלוחו של אדם כמותו כי לא הוי דין שליחות כי גם הניחם ע"ג קרקע מהני. ומ"ש רש"י ברישא דשלוחו הוא, פי' עושה בשביל הנכרי אבל לא הוי דין של שליחות, משא"כ בסיפא כדי לעשות איסור אנו אומרים דזה שליחות ממש מדרבנן לחומרא.

[נתעוררתי לזה ע"י ידידי הרב יחזקאל פרנקל שליט"א שנהנה מאד מן הדיוק שלך]

בהצלחה מרובה

דוד בלום