ערש"ק פרשת מסעי

מה ששלח מהא דב"ק ס ב ועוד דלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. ותוס' דקדקו הקדמת כניסה ליציאה ורש"י כתב, בכי טוב, בעוד חמה זורחת ילין במלון ולא ימתין עד שתחשך ולבקר לא ישכים לצאת עד שיאיר כי טוב לישנא מעליא האור כי טוב כלומר טוב הוא לצאת בו וליכנס בו מפני המזיקין והליסטין. עכ"ד. ובתחילת דבריו דקדק הלשון לפתוח בכניסה ולסיים ביציאה ובסוף דבריו לא דקדק שפתח ביציאה וסיים בכניסה.

וכוונת המקשה, שהרי ר"י בתוס' כאן [ושאר דוכתי בש"ס] כתב שאין לדקדק כלל הקדמת כניסה ליציאה. ואיירי ביוצא מביתו. אבל ר"ת דקדק הקדמת כניסה ליציאה לכן אוקי לה בבא מן הדרך שנכנס קודם שיוצא. ורש"י שכתב דאיירי במלון משמע שדקדק הקדמת כניסה ליציאה כר"ת ולכן אוקי לה בהולך בדרך במלון, ועל זה קשה אמאי לא דקדק בסוף דבריו. ומאידך יש להתבונן עוד בדעת רש"י, שר"ת פירש דהדין שלא לצאת מביתו הוא משום הפחתים ובמלון אין מכירם ואין יכול להיזהר משא"כ בביתו שיכול להזהר, ואילו רש"י פירש דהדין הזה הוא משום המזיקין ולכאורה אין חילוק בין אם הוא בביתו או בדרך ואמאי אוקי לה רש"י בנמצא במלון. וראה פנ"י שפירש דמה שדרש הגמרא מהא דאתם לא תצאו איש מפתח ביתו, קשה דשם היה הקב"ה ולא המשחתים, ובהכרח שלא היה דוקא במכת בכורות אלא בכל לילה. ושם איירי בביתו [כן הביא מרש"י עה"ת]. ומשמע מדברי פנ"י ג"כ דלרש"י איירינן גם בנמצא בביתו, ואמאי אוקי לה רש"י במלון. וצ"ע.

עוד יש לדקדק בשיטת ר"ת דס"ל דמקפיד הגמרא בין כניסה ליציאה, והא בתענית קאמר הגמרא דין זה וקאמר לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. הרי שאין הגמרא מקפיד על לשון כניסה ויציאה כדעת ר"י. ומה שיש להקשות מהא דהגמרא במכות דריש לה מקרא דהבוקר אור ולא מקרא דאתם לא תצאו. כבר כתב הר"ן בפסחים בשם ר"י דבב"ק ובפסחים איירי ביושב בביתו, ובתענית איירי בהולך לעיר אחרת כאחי יוסף שהלכו לעיר אחרת. ולא נתבאר דעת ר"ת בזה. ונראה לומר בדעת ר"ת שהרי הראשונים בריש פסחים כתבו שבאחי יוסף שהיו י"א לא היה חשש מזיקין וליסטים משום שהיו י"א [ונראה דגם לא חשש פחתים שכיון שהם עם רב יודעים להיזהר] אלא יש עוד דין שלא לצאת משום החשד, כמבואר במאירי בפסחים שם. ולכן במכות הקדים לשון יציאה לכניסה, משום דבחשד הריבותא הגדולה יותר היא בכניסה, דביציאה יש יותר חשד, משא"כ בכניסה שיאמרו שנתעכב בדרך, וגם על זה יש דין להיזהר משום החשד.

ובדעת רש"י יש לומר בכמה אופנים והעיקר נראה לענ"ד דס"ל דהחשש הוא משום מזיקין וליסטים. דאכן זו קושיא על ר"ת דאמר שהוא משום פחתים ואין פחתים בביתו, א"כ הלא במצרים היו בביתם ולא היה חשש פחתים, ואין ילפינן משום. ולכן ס"ל לרש"י שהוא משום המזיקין. וכבר כתבו תוס' בחולין צא שאין חשש מזיקין אלא בדרך או בת"ח ולא בביתו. ולכן ס"ל לרש"י דשם במצרים היה חשש מזיקין מאיזה סיבה [אפשר שהיו בדרגת ת"ח מאחר שנראה כבוד ה' עליהם, ויש לומר עוד בזה ועי'] ולכן למד משם רש"י דוקא למלון. אבל טובו שלשל האור לצאת וליכנס הוא גם בביתו בכגון ת"ח או במצרים ולכן כשמדבר רש"י על האור עצמו הקדים לשון יציאה לכניסה.