איני מבין השקלא וטריא, שלר' שמעון שפוטר על נזקי השור בלא מכוין, טעמו משום שיליף חיוביה דשור מחיוביה דשור. אבל הלא תמיה הוא, שבנזקין מי יימר שהתשלומין חיוביה דשור ולא חיוביה דבעלים.
ואולי אין הענין שייך לעל מי יש אחריות לשלם, דפשוט הוא שהחיוב על הבעלים, אלא הענין הוא שכופר בא לכפרת נפשו של הבעלים, ואינו חיוב מדין תשלומי היזק כלל, וכמו שפירש"י ד"ה כופר חיובא דבעלים. ולכן אין ללמוד מכופר להיזק, ששם החיוב הוא תשלומין עבור מעשה השור. אלא דאכתי צ"ע שמיתת השור אינו תשלומין כלל וכלל, וא"כ קשה לדמות מיתת השור לכ' לתשלומי היזק של השור.
עוד קשה לי, מאי איריא, הלא יש לפשוט מרגל ושן שלא צריך כוונתו להזיק כלל.
ברוב תודה ותפילה שיברכנו הקב"ה באור פניו, תורת חיים ושלו'.
סענדר קליין
הג"ר אלחנן וסרמן פירש כך (קובץ ביעורים ב"ק אות כח. וכיו"ב פירש הג"ר נפתלי טרופ):
ביאור הדברים, דבנזקין פעולת השור היא מחייבתו, אלא שאם שמרו כראוי פטרתו התורה. אבל כופר דכפרה הוא, אי אפשר לומר שיתחייב בכפרה בעד מעשה שורו, דאטו טוביה חטא וזיגוד מנגיד, אלא חיובו בעד מעשה עצמו הוא, שבגרמתו נהרג אדם על ידי שלא שמר את שורו כראוי. ועיקר החילוק, שבנזקין אי השמירה אינו אלא תנאי לחיובו, אבל גבי כופר אי השמירה הוא מעשה המחייבו.
הקושיא השנייה -
שיטה מקובצת מד,ב:
מכל מקום קשה דהואיל וכן היכי יליף רבי שמעון ניזקין מקטלא לענין כוונה הא קמן דבשן ורגל חייב הכתוב ניזקין שלא בכוונה להזיק אף על גב דליכא קטלא ושמע מינה דבקרן מחייב. מיהו יש לומר דילפינן נזיקין מקטלא ושלא בכוונה דקרן כיון דפטור מקטלא פטור נמי מנזיקין דאין להקשות משן ורגל דשן ורגל לא שייך בהו קטלא כלל בשום ענין אבל קרן דשייך ביה קטלא היכא דליכא קטלא וליכא נזיקין על זה אנו דנין כיון דאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר ואפילו הכי משלמין שן ורגל כופר. תלמידי הר"פ ז"ל.
יוסי בן ארזה
